گیاه درمانی

گیاه درمانی و پزشکی سنتی دو مقوله متفاوت هستند، که گاهی با هم خلط شده و موجب ناداوری می‌گردند.
گیاه درمانی روشی است درمانی که در آن بعد از معاینات پزشکی و تشخیص لازم، از عناصر گیاهی با توجه به مواد موثره و خواص آنها، جهت رفع علایم بیماری استفاده می شود. این روش همانند طب جدید به مبارزه با علائم بیماری پرداخته، و در جهت رفع آنها می‌کوشد. از نظر این روش درمانی، ماده موثره گیاهان اعم از: آلکالوئیدها و ... می‌توانند با رفع علائم بیماری، باعث برگشت صحت و سلامت به فرد بیمار شوند. در حقیقت گیاه درمانی نوعی دارو درمانی است که در آن بجای استفاده از داروهای سنتتیک شیمیایی از داروهایی با منشاء گیاهی استفاده می شود. مزاج شناسی و بحث از غلبه اخلاط در این روش جایگاهی ندارد. دیدگاه این روش نیز همچون طب جدید، دیدگاه اجزاءنگری است.
طب سنتی Herbal Medicines Today and the Roots of Modern Pharmacology, Peter Goldman, MD

طب سنتی تنها روش درمانی است که در بر پایه مزاج شناسی استوار است. تغییر مزاج به گرمی، سردی، رطوبت و یا یبوست و متعاقب آن غلبه یک یا چند خلط از اخلاط چهارگانه ـ و یا برعکس ـ، به سبب تغذیه، روش زندگی، اقلیم، سنّ، شغل، رفتار و ... باعث خروج مزاج فرد از اعتدال شده و علائم آن بروز می‌کند.
مواد مورد استفاده برای درمان بیماری‌ها WHO Congress on Traditional Medicine, 7-9 November 2008, Beijing, China

در طبّ سنتی از تمامی عناصر موجود در طبیعت اعمّ از: گیاهی ، معدنی و حیوانی برای اعاده اعتـــدال مـزاج استفاده می شود. همانطوری که میدانیم، معنی جامع کلمه طبّ در این روش ظهور و بروز دارد. شکسته بندی ، جراحی، خونگیری، توصیه‌های بهداشتی (در مسافرت و سکونت)، آرایش و ... تماماً مورد بحث قرار دارند. این روش با چنان ظرافتی تمامی این مراحل را شرح می‌دهد که هر شخص مدرکی که ذهن متعصب نداشته باشد به راحتی مجاب می‌شود. البته نتایج حاصله از این روش درمانی بسیار مجاب کننده‌تر از توضیحات آن است.
مثال
سرماخوردگی، بدون دخالت میگروارگانیسم را چنین توضیح می دهد: منشاء سرماخوردگی، هضم ناقص یا فقدان عمل هضم است. هنگامی که مواد زاید در اثر هضم ناقص ـ ناشی از پر خوری یا غذا بر غذا خوردن ـ، در بدن زیاد می‌شود و موجب راه‌بندان در گدارها می‌گردد، بدن کوشش می‌کند با این مواد، طوری کنار بیاید و حتی برای کمک، ارکانهای دیگر را با جدیت به کار وا می‌دارد. اما چون نمی‌تواند در این وضعیت، به خاطر نیاز به انرژی و حرارت بیشتر به این کار ادامه دهد؟ ـ خصوصاً اگر هیچ اقدامی برای رهایی بدن از این مواد انباشته شده انجام نگیرد (استفاده از داروهای منضج و مسهل) ـ فرایند هضم کلی، بخاطر وجود این مواد کُند می‌شود و این مواد در مرحله خلط باقی می‌مانند. زمانی که این اضافات بیشــتر متراکم شود، بدن به نقطه‌ای می‌رسد که در آنجا برای داغ‌تر کردن میدان، باید گرمای اضافه‌ای تولید کند، که نتیجتاً تب بوجود می‌آید. بدن می‌خواهد، گوارش غذا را با این گرمای شدید، تسریع کند. هنگامی که غذا به اندازه کافی « پخته » شد و قابلیت دفع پیدا کرد، آنها را خارج می‌سازد و این عمل را به وفور از راه بینی، دهان و چشم ها انجام می‌دهد. دلیل اینکه در زمستان اغلب اوقات بدن دچار سـرماخوردگی می‌شود، این است که با کاهش دمای بیرون و به خاطر تنفس در هوای سرد و تاثیرات مشابه آب و هوای سرد، گرمای درون بدن کاهش می‌یابد، و این دلیلی برای هضم ناقص غذا و نهایتاً بروز سرماخوردگی است. کوشش در کنترل کردن، یا متوقف ساختن سرماخوردگی خردمندانه نیست! زیرا با انجام آن فرد تنها می‌تواند مطمئن گردد که مواد زاید انباشتگی و تراکم بیشتری در درون بدن پیدا می‌کنند و سرانجام به طور جدی نقش ارگانهای اصلی را تحلیل خواهند برد. درمان صحیح کمک به این فرایند کاملاً سودمند طبیعت است، کمک به افزایش گرمای درونی و دفع خلط اضافی.
جستارهای وابسته [ویرایش]

مقایسه نگرش فلسفی طب سنتی و طب جدید،
منابع [ویرایش]

کتاب‌ها
فارسی:
تامسون، رابرت. درمان طبیعی. ترجمهٔ دکتر محمد حسین راشد محصل ، مریم عرفانیان حسینی. چاپ دوم. مشهد: انتشارات جهاد دانشگاهی مشهد، ۱۳۷۸. ۲۶۴. شابک ‎۹۶۴-۶۰۲۳-۹۹-۱.
پیوند به بیرون [ویرایش]

[نمایش]
ن • ب • و
طب سنتی
[نمایش]
ن • ب • و
دانش پزشکی در تمدن اسلامی
رده: پزشکی سنتی گیاهان دارویی مکمل‌های غذایی

قس ترکی استانبولی

Herboloji, otsu bitki bilimi ya da otsu bitkileri inceleyen bilim dalı. Ziraat mühendisliği, botanik ve eczacılığın ilgi ve araştırma sahasına da girer. Ziraat sahasında, tarım alanlarında sorun olan otsu bitkiler, botanik sahasında otsu bitkilerin biyolojisi ve sistematiği, eczacılık alanında ise, otsu bitkilerin farmasotik özellikleri ve insan sağlığında kullanımı gibi konuları içerir. Türkiye'de akademik ve resmi anlamda herboloji, ziraat fakültelerinde bir bilim dalı olarak yer almakta ve Zirai Mücadele Araştırma Enstitüleri'nde şube olarak temsil edilmektedir.
Ziraat ile ilgili bu madde bir taslaktır. Madde içeriğini genişleterek Vikipedi'ye katkıda bulunabilirsiniz.
Botanik ile ilgili bu madde bir taslaktır. Madde içeriğini genişleterek Vikipedi'ye katkıda bulunabilirsiniz.
Kategoriler: Ziraat taslaklarıBotanik taslaklarıTarımBotanik dalları

قس پشتو

یونانی درمل
د ویکیپېډیا لخوا
یونانی درمل چې په انګریزی کې ور ته Herbal Medicine او Herbalism وایی، یو ډول دودیز او په تجربو ولاړ طبابت دی چې د ناروغانو درملنه د بوټو څخه په جوړو شویو درملو کوی.

قس انگلیسی

Herbal medicine (or "herbalism") is the study and use of medicinal properties of plants.[1]


The bark of willow trees contains large amounts of salicylic acid, which is the active metabolite of aspirin. Willow bark has been used for millennia as an effective pain reliever and fever reducer.[2]
Plants have the ability to synthesize a wide variety of chemical compounds that are used to perform important biological functions, and to defend against attack from predators such as insects, fungi and herbivorous mammals. Many of these phytochemicals have beneficial effects on long-term health when consumed by humans, and can be used to effectively treat human diseases. At least 12,000 such compounds have been isolated so far; a number estimated to be less than 10% of the total.[3][4] Chemical compounds in plants mediate their effects on the human body through processes identical to those already well understood for the chemical compounds in conventional drugs; thus herbal medicines do not differ greatly from conventional drugs in terms of how they work. This enables herbal medicines to be as effective as conventional medicines, but also gives them the same potential to cause harmful side effects.[3][4]
The use of plants as medicines predates written human history. Ethnobotany (the study of traditional human uses of plants) is recognized as an effective way to discover future medicines. In 2001, researchers identified 122 compounds used in modern medicine which were derived from "ethnomedical" plant sources; 80% of these have had an ethnomedical use identical or related to the current use of the active elements of the plant.[5] Many of the pharmaceuticals currently available to physicians have a long history of use as herbal remedies, including aspirin, digitalis, quinine, and opium.
The use of herbs to treat disease is almost universal among non-industrialized societies, and is often more affordable than purchasing expensive modern pharmaceuticals. The World Health Organization (WHO) estimates that 80 percent of the population of some Asian and African countries presently use herbal medicine for some aspect of primary health care. Studies in the United States and Europe have shown that their use is less common in clinical settings, but has become increasingly more in recent years as scientific evidence about the effectiveness of herbal medicine has become more widely available.
Contents [show]
[edit]History

The use of plants as medicines predates written human history. Many of the herbs and spices used by humans to season food also yield useful medicinal compounds.[3][4] The use of herbs and spices in cuisine developed in part as a response to the threat of food-borne pathogens. Studies show that in tropical climates where pathogens are the most abundant, recipes are the most highly spiced. Further, the spices with the most potent antimicrobial activity tend to be selected.[6] In all cultures vegetables are spiced less than meat, presumably because they are more resistant to spoilage.[7] Many of the common weeds that populate human settlements, such as nettle, dandelion and chickweed, also have medicinal properties.[8][9]
A large amount of archaeological evidence exists which indicates that humans were using medicinal plants during the Paleolithic, approximately 60,000 years ago. (Furthermore, other non-human primates are also known to ingest medicinal plants to treat illness)[10][11]
[edit]Ancient times


The Ebers Papyrus (ca. 1550 BCE) from Ancient Egypt has a prescription for Cannabis sativa (marijuana) applied topically for inflammation.


The essential oil of common thyme (Thymus vulgaris), contains 20-54% thymol.[12] Thymol, is a powerful antiseptic and antifungal that is used in a variety of products.[13] Before the advent of modern antibiotics, oil of thyme was used to medicate bandages.[14][15] Thymol is also used to treat respiratory infections. A tea made by infusing the herb in water can be used for coughs and bronchitis.[12]
In the written record, the study of herbs dates back over 5,000 years to the Sumerians, who created clay tablets with lists of hundreds of medicinal plants (such as myrrh and opium).[16] In 1500 B.C., the Ancient Egyptians wrote the Ebers Papyrus, which contains information on over 850 plant medicines, including garlic, juniper, cannabis, castor bean, aloe, and mandrake.[16]
In India, Ayurveda medicine has used many herbs such as turmeric possibly as early as 1900 BC.[17] Sanskrit writings from around 1500 B.C., such as the Rig Veda, are some of the earliest available documents detailing the medical knowledge that formed the basis of the Ayurveda system.[16] Many other herbs and minerals used in Ayurveda were later described by ancient Indian herbalists such as Charaka and Sushruta during the 1st millennium BC. The Sushruta Samhita attributed to Sushruta in the 6th century BC describes 700 medicinal plants, 64 preparations from mineral sources, and 57 preparations based on animal sources.[18]
The Chinese emperor Shen Nung (of the Han Dynasty) is said to have written the first Chinese herbal, the Pen Tsao. The Pen Tsao lists 365 medicinal plants and their uses - including Ephedra (the shrub that introduced the drug ephedrine to modern medicine), hemp, and chaulmoogra (one of the first effective treatments for leprosy).[19] Succeeding generations augmented on the Shennong Bencao Jing, as in the Yaoxing Lun (Treatise on the Nature of Medicinal Herbs), a 7th century Tang Dynasty treatise on herbal medicine.[20]
The earliest known Greek herbals were those of Diocles of Carystus, written during the 3rd century B.C, and one by Krateuas from the 1st century B.C. Only a few fragments of these works have survived intact, but from what remains scholars have noted that there is a large amount of overlap with the Egyptian herbals.[21] Greek and Roman medicinal practices, as preserved in the writings of Hippocrates (e.g. De herbis et curis) and - especially - Galen (e.g. Therapeutics), provided the pattern for later western medicine.[22] Sometime between 50 and 68 A.D., a Greek physician known as Pedanius Dioscorides wrote Περὶ ὕλης ἰατρικῆς (commonly known by its Latin title De Materia Medica), a compendium of more than 600 plants, 35 animal products, and ninety minerals. De Materia Medica remained the authoritative reference of herbalism into the 17th century.[23] Similarly important for herbalists and botanists of later centuries was Theophrastus' Historia Plantarum, written in the fourth century BC, which was the first systematization of the botanical world.[24][25]
[edit]Middle Ages


Dandelion (Taraxacum officinale) contains a large number of pharmacologically active compounds, and has been used for centuries as an effective laxative and diuretic, and as a treatment for bile or liver problems.[26]
Benedictine monasteries were the primary source of medical knowledge in Europe and England during the Early Middle Ages. However, most of these monastic scholars' efforts were focused on translating and copying ancient Greco-Roman and Arabic works, rather than creating substantial new information and practices.[27][28] Many Greek and Roman writings on medicine, as on other subjects, were preserved by hand copying of manuscripts in monasteries. The monasteries thus tended to become local centers of medical knowledge, and their herb gardens provided the raw materials for simple treatment of common disorders. At the same time, folk medicine in the home and village continued uninterrupted, supporting numerous wandering and settled herbalists. Among these were the "wise-women", who prescribed herbal remedies often along with spells and enchantments. It was not until the late Middle Ages that women who were knowledgeable in herb lore became the targets of the witch hysteria. One of the most famous women in the herbal tradition was Hildegard of Bingen. A twelfth century Benedictine nun, she wrote a medical text called Causes and Cures.[citation needed]


Dioscorides’ Materia Medica, c. 1334 copy in Arabic, describes medicinal features of cumin and dill.
Medical schools known as Bimaristan began to appear from the 9th century in the medieval Islamic world among Persians and Arabs, which was generally more advanced than medieval Europe at the time. The Arabs venerated Greco-Roman culture and learning, and translated tens of thousands of texts into Arabic for further study.[29] As a trading culture, the Arab travellers had access to plant material from distant places such as China and India. Herbals, medical texts and translations of the classics of antiquity filtered in from east and west.[30][31] Muslim botanists and Muslim physicians significantly expanded on the earlier knowledge of materia medica. For example, al-Dinawari described more than 637 plant drugs in the 9th century,[32] and Ibn al-Baitar described more than 1,400 different plants, foods and drugs, over 300 of which were his own original discoveries, in the 13th century.[33] The experimental scientific method was introduced into the field of materia medica in the 13th century by the Andalusian-Arab botanist Abu al-Abbas al-Nabati, the teacher of Ibn al-Baitar. Al-Nabati introduced empirical techniques in the testing, description and identification of numerous materia medica, and he separated unverified reports from those supported by actual tests and observations. This allowed the study of materia medica to evolve into the science of pharmacology.[34]
Baghdad was an important center for Arab herbalism, as was Al-Andalus between 800 and 1400. Abulcasis (936-1013) of Cordoba authored The Book of Simples, an important source for later European herbals, while Ibn al-Baitar (1197–1248) of Malaga authored the Corpus of Simples, the most complete Arab herbal which introduced 200 new healing herbs, including tamarind, Aconitum, and nux vomica.[29][35] Avicenna's The Canon of Medicine (1025) lists 800 tested drugs, plants and minerals.[36] Book Two is devoted to a discussion of the healing properties of herbs, including nutmeg, senna, sandalwood, rhubarb, myrrh, cinammon, and rosewater.[29] The Canon of Medicine remained a medical authority, used at many European and Arab medical schools, until the early 19th century.[37][38] Other pharmacopoeia books include that written by Abu-Rayhan Biruni in the 11th century[citation needed] and Ibn Zuhr (Avenzoar) in the 12th century (and printed in 1491),[39] Peter of Spain's Commentary on Isaac, and John of St Amand's Commentary on the Antedotary of Nicholas.[40] In particular, the Canon introduced clinical trials,[41] randomized controlled trials,[42][43] and efficacy tests.[44][45]
[edit]Early modern era
This section requires expansion. (July 2012)
The fifteenth, sixteenth, and seventeenth centuries were the great age of herbals, many of them available for the first time in English and other languages rather than Latin or Greek. The first herbal to be published in English was the anonymous Grete Herball of 1526. The two best-known herbals in English were The Herball or General History of Plants (1597) by John Gerard and The English Physician Enlarged (1653) by Nicholas Culpeper. Gerard’s text was basically a pirated translation of a book by the Belgian herbalist Dodoens and his illustrations came from a German botanical work. The original edition contained many errors due to faulty matching of the two parts. Culpeper’s blend of traditional medicine with astrology, magic, and folklore was ridiculed by the physicians of his day yet his book - like Gerard’s and other herbals - enjoyed phenomenal popularity. The Age of Exploration and the Columbian Exchange introduced new medicinal plants to Europe. The Badianus Manuscript was an illustrated Aztec herbal translated into Latin in the 16th century.[citation needed]
The second millennium, however, also saw the beginning of a slow erosion of the pre-eminent position held by plants as sources of therapeutic effects. This began with the Black Death, which the then dominant Four Element medical system proved powerless to stop. A century later, Paracelsus introduced the use of active chemical drugs (like arsenic, copper sulfate, iron, mercury, and sulfur). These were accepted even though they had toxic effects because of the urgent need to treat Syphilis.[citation needed]
[edit]Modern herbal medicine



Digoxin is a purified cardiac glycoside that is extracted from the foxglove plant, Digitalis lanata. Digoxin is widely used in the treatment of various heart conditions, namely atrial fibrillation, atrial flutter and sometimes heart failure that cannot be controlled by other medication.
The use of herbs to treat disease is almost universal among non-industrialized societies.[46]
Many of the pharmaceuticals currently available to physicians have a long history of use as herbal remedies, including opium, aspirin, digitalis, and quinine. The World Health Organization (WHO) estimates that 80 percent of the population of some Asian and African countries presently use herbal medicine for some aspect of primary health care.[47] Pharmaceuticals are prohibitively expensive for most of the world's population, half of which lives on less than $2 U.S. per day.[46] In comparison, herbal medicines can be grown from seed or gathered from nature for little or no cost.
The use of, and search for, drugs and dietary supplements derived from plants have accelerated in recent years. Pharmacologists, microbiologists, botanists, and natural-products chemists are combing the Earth for phytochemicals and leads that could be developed for treatment of various diseases. In fact, according to the World Health Organisation, approximately 25% of modern drugs used in the United States have been derived from plants.[48]
Among the 120 active compounds currently isolated from the higher plants and widely used in modern medicine today, 80 percent show a positive correlation between their modern therapeutic use and the traditional use of the plants from which they are derived.[5] More than two thirds of the world's plant species - at least 35,000 of which are estimated to have medicinal value - come from the developing countries.[verification needed] At least 7,000 medical compounds in the modern pharmacopoeia are derived from plants[49] In many medicinal and aromatic plants (MAPs) significant variations of plants characteristics have been ascertained with varying soil traits, and the selective recovery and subsequent release in food of certain elements have been demonstrated. Great attention must be paid to choose soil and cropping strategies, to obtain satisfactory yields of high quality and best-priced products, respecting their safety and nutritional value.[50]
[edit]Biological background


The carotenoids in primrose produce bright red, yellow and orange shades. People consuming diets rich in carotenoids from natural foods, such as fruits and vegetables, are healthier and have lower mortality from a number of chronic illnesses
All plants produce chemical compounds as part of their normal metabolic activities. These phytochemicals are divided into (1) primary metabolites such as sugars and fats, which are found in all plants; and (2) secondary metabolites—compounds which are found in a smaller range of plants, serving a more specific function.[51] For example, some secondary metabolites are toxins used to deter predation and others are pheromones used to attract insects for pollination. It is these secondary metabolites and pigments that can have therapeutic actions in humans and which can be refined to produce drugs—examples are inulin from the roots of dahlias, quinine from the cinchona, morphine and codeine from the poppy, and digoxin from the foxglove.[51]
Plants synthesize a bewildering variety of phytochemicals but most are derivatives of a few biochemical motifs[52]:
Alkaloids are a class of chemical compounds containing a nitrogen ring. Alkaloids are produced by a large variety of organisms, including bacteria, fungi, plants, and animals, and are part of the group of natural products (also called secondary metabolites). Many alkaloids can be purified from crude extracts by acid-base extraction. Many alkaloids are toxic to other organisms. They often have pharmacological effects and are used as medications, as recreational drugs, or in entheogenic rituals. Examples are the local anesthetic and stimulant cocaine; the psychedelic psilocin; the stimulant caffeine; nicotine; the analgesic morphine; the antibacterial berberine; the anticancer compound vincristine; the antihypertension agent reserpine; the cholinomimeric galatamine; the spasmolysis agent atropine; the vasodilator vincamine; the anti-arhythmia compound quinidine; the anti-asthma therapeutic ephedrine; and the antimalarial drug quinine. Although alkaloids act on a diversity of metabolic systems in humans and other animals, they almost uniformly invoke a bitter taste.
Polyphenols (also known as phenolics or polyphenols) are compounds contain phenol rings. The anthocyanins that give grapes their purple color, the isoflavones, the phytoestrogens from soy and the tannins that give tea its astringency are phenolics.
Glycosides is a molecule in which a sugar is bound to a non-carbohydrate moiety, usually a small organic molecule. Glycosides play numerous important roles in living organisms. Many plants store chemicals in the form of inactive glycosides. These can be activated by enzyme hydrolysis, which causes the sugar part to be broken off, making the chemical available for use. Many such plant glycosides are used as medications. In animals and humans, poisons are often bound to sugar molecules as part of their elimination from the body. An example is the cyanoglycosides in cherry pits that release toxins only when bitten by a herbivore.
Terpenes are a large and diverse class of organic compounds, produced by a variety of plants, particularly conifers, which are often strong smelling and thus may have had a protective function. They are the major components of resin, and of turpentine produced from resin. (The name "terpene" is derived from the word "turpentine"). Terpenes are major biosynthetic building blocks within nearly every living creature. Steroids, for example, are derivatives of the triterpene squalene. When terpenes are modified chemically, such as by oxidation or rearrangement of the carbon skeleton, the resulting compounds are generally referred to as terpenoids. Terpenes and terpenoids are the primary constituents of the essential oils of many types of plants and flowers. Essential oils are used widely as natural flavor additives for food, as fragrances in perfumery, and in traditional and alternative medicines such as aromatherapy. Synthetic variations and derivatives of natural terpenes and terpenoids also greatly expand the variety of aromas used in perfumery and flavors used in food additives. Vitamin A is an example of a terpene. The fragrance of rose and lavender is due to monoterpenes. The carotenoids produce the reds, yellows and oranges of pumpkin, corn and tomatoes.
A consortium of plant molecular researchers at Washington State University, the Donald Danforth Plant Science Center, the National Center for Genome Resources, and the University of Illinois at Chicago began an NIH-sponsored study of over thirty medicinal plant species late 2009. The initial work, to develop a sequence reference for the transcriptome of each, has led to the development of the Medicinal Plant Transcriptomics Database.
[edit]Clinical tests


The bark of the cinchona tree contains quinine, which today is a widely prescribed treatment for malaria, especially in countries that cannot afford to purchase the more expensive anti-malarial drugs produced by the pharmaceutical industry.
Many herbs have shown positive results in-vitro, animal model or small-scale clinical tests,[53] while studies on some herbal treatments have found negative results.[54]
In 2002, the U.S. National Center for Complementary and Alternative Medicine of the National Institutes of Health began funding clinical trials into the effectiveness of herbal medicine.[55] In a 2010 survey of 1000 plants, 356 had clinical trials published evaluating their "pharmacological activities and therapeutic applications" while 12% of the plants, although available in the Western market, had "no substantial studies" of their properties.[56]
Herbalists criticize the manner in which many scientific studies make insufficient use of historical knowledge, which has been shown useful in drug discovery and development in the past and present.[5] They maintain that this traditional knowledge can guide the selection of factors such as optimal dose, species, time of harvesting and target population.[57]
[edit]Prevalence of use
A survey released in May 2004 by the National Center for Complementary and Alternative Medicine focused on who used complementary and alternative medicines (CAM), what was used, and why it was used. The survey was limited to adults, aged 18 years and over during 2002, living in the United States. According to this survey, herbal therapy, or use of natural products other than vitamins and minerals, was the most commonly used CAM therapy (18.9%) when all use of prayer was excluded.[58][59]
Herbal remedies are very common in Europe. In Germany, herbal medications are dispensed by apothecaries (e.g., Apotheke). Prescription drugs are sold alongside essential oils, herbal extracts, or herbal teas. Herbal remedies are seen by some as a treatment to be preferred to pure medical compounds which have been industrially produced.[60]
In India, the herbal remedy is so popular that the Government of India has created a separate department - AYUSH - under the Ministry of Health & Family Welfare. The National Medicinal Plants Board was also established in 2000 by the Govt. of India in order to deal with the herbal medical system.[61]
Avid public interest in herbalism in the UK has been recently confirmed by the popularity of the topic in mainstream media, such as the prime-time hit TV series BBC's Grow Your Own Drugs,which demonstrated how to grow and prepare herbal remedies at home.
[edit]Herbal preparations
There are many forms in which herbs can be administered, the most common of which is in the form of a liquid that is drunk by the patient—either an herbal tea or a (possibly diluted) plant extract.[62] Whole herb consumption is also practiced either fresh, in dried form or as fresh juice.[citation needed]
Several methods of standardization may be determining the amount of herbs used. One is the ratio of raw materials to solvent. However different specimens of even the same plant species may vary in chemical content. For this reason, thin layer chromatography is sometimes used by growers to assess the content of their products before use. Another method is standardization on a signal chemical.[63]


Leaves of Eucalyptus olida being packed into a steam distillation unit to gather its essential oil.
Herbal teas are hot water extracts of herbs, such as chamomile or mint. Decoctions are long-term boiled extract of usually roots or bark. Macerations are old infusion of plants with high mucilage-content as sage, thyme, etc. Plants are chopped and added to cold water. They are then left to stand for 7 to 12 hours (depending on herb used). For most macerates 10 hours is used.[64]
Tinctures are alcoholic extracts of herbs, which are generally stronger than teas, infusions, and decoctions.[65] Usually obtained by combining 100% pure ethanol (or a mixture of 100% ethanol with water) with the herb. A completed tincture has an ethanol percentage of at least 25% (sometimes up to 90%).[64] Herbal wine and elixirs are alcoholic extract of herbs; usually with an ethanol percentage of 12-38% [64] Herbal wine is a maceration of herbs in wine, while an elixir is a maceration of herbs in spirits (e.g., vodka, grappa, etc.)[citation needed] Extracts include liquid extracts, dry extracts and nebulisates. Liquid extracts are liquids with a lower ethanol percentage than tinctures. They can (and are usually) made by vacuum distilling tinctures. Dry extracts are extracts of plant material which are evaporated into a dry mass. They can then be further refined to a capsule or tablet.[64] A nebulisate is a dry extract created by freeze-drying.[citation needed] Vinegars are prepared at the same way as tinctures, except using a solution of acetic acid as the solvent.[citation needed] Syrups are extracts of herbs made with syrup or honey. Sixty five parts of sugar are mixed with 35 parts of water and herb. The whole is then boiled and macerated for three weeks.[64]
The exact composition of a herbal product is influenced by the method of extraction. A tea will be rich in polar components because water is a polar solvent. Oil on the other hand is a non-polar solvent and it will absorb non-polar compounds. Alcohol lies somewhere in between.[62]


An herb shop in the souk of Marrakesh, Morocco
Many herbs are applied topically to the skin in a variety of forms. Essential oil extracts can be applied to the skin, usually diluted in a carrier oil (many essential oils can burn the skin or are simply too high dose used straight – diluting in olive oil or another food grade oil such as almond oil can allow these to be used safely as a topical).[66][unreliable source?] Salves, oils, balms, creams and lotions are other forms of topical delivery mechanisms.Most topical applications are oil extractions of herbs. Taking a food grade oil and soaking herbs in it for anywhere from weeks to months allows certain phytochemicals to be extracted into the oil. This oil can then be made into salves, creams, lotions, or simply used as an oil for topical application. Any massage oils, antibacterial salves and wound healing compounds are made this way. One can also make a poultice or compress using whole herb (or the appropriate part of the plant) usually crushed or dried and re-hydrated with a small amount of water and then applied directly in a bandage, cloth or just as is.[citation needed]
Inhalation as in aromatherapy can be used as a mood changing treatment[67][68] to fight a sinus infection or cough [69][citation needed], or to cleanse the skin on a deeper level (steam rather than direct inhalation here)[citation needed]
[edit]Safety


Datura stramonium is a highly effective treatment for asthma symptoms when smoked, because it contains atropine, which acts as an antispasmodic in the lungs. However, datura is also an extremely powerful hallucinogen and overdoses of the tropane alkaloids in it can result in hospitalization or death.
For partial list of herbs with known adverse effects, see List of herbs with known adverse effects.
A number of herbs are thought to be likely to cause adverse effects.[70] Furthermore, "adulteration, inappropriate formulation, or lack of understanding of plant and drug interactions have led to adverse reactions that are sometimes life threatening or lethal.[71]" Proper double-blind clinical trials are needed to determine the safety and efficacy of each plant before they can be recommended for medical use.[72] Although many consumers believe that herbal medicines are safe because they are "natural", herbal medicines and synthetic drugs may interact, causing toxicity to the patient. Herbal remedies can also be dangerously contaminated, and herbal medicines without established efficacy, may unknowingly be used to replace medicines that do have corroborated efficacy.[73]
Standardization of purity and dosage is not mandated in the United States, but even products made to the same specification may differ as a result of biochemical variations within a species of plant.[74] Plants have chemical defense mechanisms against predators that can have adverse or lethal effects on humans. Examples of highly toxic herbs include poison hemlock and nightshade.[75] They are not marketed to the public as herbs, because the risks are well known, partly due to a long and colorful history in Europe, associated with "sorcery", "magic" and intrigue.[76] Although not frequent, adverse reactions have been reported for herbs in widespread use.[77] On occasion serious untoward outcomes have been linked to herb consumption. A case of major potassium depletion has been attributed to chronic licorice ingestion.,[78] and consequently professional herbalists avoid the use of licorice where they recognise that this may be a risk. Black cohosh has been implicated in a case of liver failure.[79] Few studies are available on the safety of herbs for pregnant women,[80][81] and one study found that use of complementary and alternative medicines are associated with a 30% lower ongoing pregnancy and live birth rate during fertility treatment.[82] Examples of herbal treatments with likely cause-effect relationships with adverse events include aconite, which is often a legally restricted herb, ayurvedic remedies, broom, chaparral, Chinese herb mixtures, comfrey, herbs containing certain flavonoids, germander, guar gum, liquorice root, and pennyroyal.[83] Examples of herbs where a high degree of confidence of a risk long term adverse effects can be asserted include ginseng, which is unpopular among herbalists for this reason, the endangered herb goldenseal, milk thistle, senna, against which herbalists generally advise and rarely use, aloe vera juice, buckthorn bark and berry, cascara sagrada bark, saw palmetto, valerian, kava, which is banned in the European Union, St. John's wort, Khat, Betel nut, the restricted herb Ephedra, and Guarana.[71]
There is also concern with respect to the numerous well-established interactions of herbs and drugs.[71] In consultation with a physician, usage of herbal remedies should be clarified, as some herbal remedies have the potential to cause adverse drug interactions when used in combination with various prescription and over-the-counter pharmaceuticals, just as a patient should inform a herbalist of their consumption of orthodox prescription and other medication.
For example, dangerously low blood pressure may result from the combination of an herbal remedy that lowers blood pressure together with prescription medicine that has the same effect. Some herbs may amplify the effects of anticoagulants.[84] Certain herbs as well as common fruit interfere with cytochrome P450, an enzyme critical to much drug metabolism.[85]
[edit]Practitioners


An herbalist gathers the flower heads of Arnica montana
A herbalist is:[86][87][88]
A person whose life is dedicated to the economic or medicinal uses of plants.
One skilled in the harvesting and collection of medicinal plants (see wildcrafter).
Traditional Chinese herbalist: one who is trained or skilled in the dispensing of herbal prescriptions; traditional Chinese herb doctor. Similarly, Traditional Ayurvedic herbalist: one who is trained or skilled in the dispensing of herbal prescriptions in the Ayurvedic tradition.
One trained or skilled in the therapeutic use of medicinal plants.
Herbalists must learn many skills, including the wildcrafting or cultivation of herbs, diagnosis and treatment of conditions or dispensing herbal medication, and preparations of herbal medications. Education of herbalists varies considerably in different areas of the world. Lay herbalists and traditional indigenous medicine people generally rely upon apprenticeship and recognition from their communities in lieu of formal schooling.
In some countries formalised training and minimum education standards exist, although these are not necessarily uniform within or between countries. For example, in Australia the currently self-regulated status of the profession (as of April 2008) results in different associations setting different educational standards, and subsequently recognising an educational institution or course of training. The National Herbalists Association of Australia is generally recognised as having the most rigorous professional standard within Australia.[89] In the United Kingdom, the training of medical herbalists is done by state funded Universities. For example, Bachelor of Science degrees in herbal medicine are offered at Universities such as University of East London, Middlesex University, University of Central Lancashire, University of Westminster, University of Lincoln and Napier University in Edinburgh at the present.[citation needed]
[edit]Government regulations
In the EU, herbal medicines are now regulated under the European Directive on Traditional Herbal Medicinal Products.
In the United States, most herbal remedies are regulated as dietary supplements by the Food and Drug Administration.[citation needed] Manufacturers of products falling into this category are not required to prove the safety or efficacy of their product, though the FDA may withdraw a product from sale should it prove harmful.[90][91]
The National Nutritional Foods Association, the industry's largest trade association, has run a program since 2002, examining the products and factory conditions of member companies, giving them the right to display the GMP (Good Manufacturing Practices) seal of approval on their products.[citation needed]
Some herbs, such as cannabis and coca, are outright banned in most countries. Since 2004, the sales of ephedra as a dietary supplement is prohibited in the United States by the Food and Drug Administration.,[92] and subject to Schedule III restrictions in the United Kingdom.
[edit]Traditional herbal medicine systems

See also: Traditional medicine


Ready to drink macerated medicinal liquor with goji berry, tokay gecko, and ginseng, for sale at a traditional medicine market in Xi'an, China.
Native Americans medicinally used about 2,500 of the approximately 20,000 plant species that are native to North America. With great accuracy, the plants they chose to use for medicine were in those families of plants that modern phytochemical studies show contain the most bioactive compounds.[93]
Some researchers trained in both western and traditional Chinese medicine have attempted to deconstruct ancient medical texts in the light of modern science. One idea is that the yin-yang balance, at least with regard to herbs, corresponds to the pro-oxidant and anti-oxidant balance. This interpretation is supported by several investigations of the ORAC ratings of various yin and yang herbs.[94][95]
In India, Ayurvedic medicine has quite complex formulas with 30 or more ingredients, including a sizable number of ingredients that have undergone "alchemical processing", chosen to balance "Vata", "Pitta" or "Kapha.[96] ".[97]
In Ladakh, Lahul-Spiti and Tibet, the Tibetan Medical System is prevailed, which is also called as 'Amichi Medical System'. Over 337 species of medicinal plants has been documented by C.P. Kala those are used by Amchis - the practitioners of this medical system.[98][99]
In Tamil Nadu, Tamils have their own medicinal system now popularly called the Siddha medicinal system. The Siddha system is entirely in the Tamil language. It contains roughly 300,000 verses covering diverse aspects of medicine such as anatomy, sex ("kokokam" is the sexual treatise of par excellence), herbal, mineral and metallic compositions to cure many diseases that are relevant even to-day. Ayurveda is in Sanskrit, but Sanskrit was not generally used as a mother tongue and hence its medines are mostly taken from Siddha and other local traditions.[100]
[edit]Herbal philosophy and spiritual practices

Alternative medical systems
Acupuncture · Anthroposophic medicine · Herbalism · Homeopathy · Naturopathy · Orthopathy · Chiropractic
Traditional medicine
Chinese · Mongolian · Tibetan · Unani · Siddha · Ayurveda
NCCAM classifications
Whole medical systems · Mind-body interventions · Biologically based therapies · Manipulative therapy · Energy therapies
See also
Alternative medicine · Glossary · People
v t e
As Eisenburg states in his book, Encounters with Qi: “The Chinese and Western medical models are like two frames of reference in which identical phenomena are studied. Neither frame of reference provides an unobstructed view of health and illness. Each is incomplete and in need of refinement." Specifically, the traditional Chinese medical model could effect change on the recognized, and expected, phenomena of detachment to patients as people and estrangement unique to the clinical and impersonal relationships between patient and physician of the Western school of medicine.[101]
Four approaches to the use of plants as medicine include[102]:
1. The magical/shamanic—Almost all non-modern societies recognize this kind of use. The practitioner is regarded as endowed with gifts or powers that allow him/her to use herbs in a way that is hidden from the average person, and the herbs are said to affect the spirit or soul of the person.
2. The energetic—This approach includes the major systems of TCM, Ayurveda, and Unani. Herbs are regarded as having actions in terms of their energies and affecting the energies of the body. The practitioner may have extensive training, and ideally be sensitive to energy, but need not have supernatural powers.
3. The functional dynamic—This approach was used by early physiomedical practitioners, whose doctrine forms the basis of contemporary practice in the UK. Herbs have a functional action, which is not necessarily linked to a physical compound, although often to a physiological function, but there is no explicit recourse to concepts involving energy.
4. The chemical—Modern practitioners - called Phytotherapists - attempt to explain herb actions in terms of their chemical constituents. It is generally assumed that the specific combination of secondary metabolites in the plant are responsible for the activity claimed or demonstrated, a concept called synergy.
Herbalists tend to use extracts from parts of plants, such as the roots or leaves but not isolate particular phytochemicals.[103] Pharmaceutical medicine prefers single ingredients on the grounds that dosage can be more easily quantified. It is also possible to patent single compounds, and therefore generate income. Herbalists often reject the notion of a single active ingredient, arguing that the different phytochemicals present in many herbs will interact to enhance the therapeutic effects of the herb and dilute toxicity.[104] Furthermore, they argue that a single ingredient may contribute to multiple effects. Herbalists deny that herbal synergism can be duplicated with synthetic chemicals. They argue that phytochemical interactions and trace components may alter the drug response in ways that cannot currently be replicated with a combination of a few putative active ingredients.[105][106] Pharmaceutical researchers recognize the concept of drug synergism but note that clinical trials may be used to investigate the efficacy of a particular herbal preparation, provided the formulation of that herb is consistent.[107]
In specific cases the claims of synergy[108] and multifunctionality[109] have been supported by science. The open question is how widely both can be generalized. Herbalists would argue that cases of synergy can be widely generalized, on the basis of their interpretation of evolutionary history, not necessarily shared by the pharmaceutical community. Plants are subject to similar selection pressures as humans and therefore they must develop resistance to threats such as radiation, reactive oxygen species and microbial attack in order to survive.[110] Optimal chemical defenses have been selected for and have thus developed over millions of years.[111] Human diseases are multifactorial and may be treated by consuming the chemical defences that they believe to be present in herbs. Bacteria, inflammation, nutrition and ROS (reactive oxygen species) may all play a role in arterial disease.[112] Herbalists claim a single herb may simultaneously address several of these factors. Likewise a factor such as ROS may underlie more than one condition.[113] In short herbalists view their field as the study of a web of relationships rather than a quest for single cause and a single cure for a single condition.
In selecting herbal treatments herbalists may use forms of information that are not applicable to pharmacists. Because herbs can moonlight as vegetables, teas or spices they have a huge consumer base and large-scale epidemiological studies become feasible. Ethnobotanical studies are another source of information.[114] For example, when indigenous peoples from geographically dispersed areas use closely related herbs for the same purpose that is taken as supporting evidence for its efficacy.[citation needed] Herbalists contend that historical medical records and herbals are underutilized resources.[115] They favor the use of convergent information in assessing the medical value of plants. An example would be when in-vitro activity is consistent with traditional use.
[edit]Uses of herbal medicines by animals

Indigenous healers often claim to have learned by observing that sick animals change their food preferences to nibble at bitter herbs they would normally reject.[116] Field biologists have provided corroborating evidence based on observation of diverse species, such as chickens, sheep, butterflies, and chimpanzee.The habit has been shown to be a physical means of purging intestinal parasites,. Lowland gorillas take 90% of their diet from the fruits of Aframomum melegueta, a relative of the ginger plant, that is a potent antimicrobial and apparently keeps shigellosis and similar infections at bay.[117] Current research focuses on the possibility that this plants also protects gorillas from fibrosing cardiomyopathy which has a devastating effect on captive animals.[118]
Researchers from Ohio Wesleyan University found that some birds select nesting material rich in antimicrobial agents which protect their young from harmful bacteria.[119]
Sick animals tend to forage plants rich in secondary metabolites, such as tannins and alkaloids.[120] Since these phytochemicals often have antiviral, antibacterial, antifungal and antihelminthic properties, a plausible case can be made for self-medication by animals in the wild.[117]
Some animals have digestive systems especially adapted to cope with certain plant toxins. For example, the koala can live on the leaves and shoots of the eucalyptus, a plant that is dangerous to most animals.[121] A plant that is harmless to a particular animal may not be safe for humans to ingest.[122] A reasonable conjecture is that these discoveries were traditionally collected by the medicine men of indigenous tribes, who then passed on safety information and cautions.
[edit]Extinction of medicinal plant species

Because "over 50% of prescription drugs are derived from chemicals first identified in plants,"[123] a 2008 report from the Botanic Gardens Conservation International (representing botanic gardens in 120 countries) warned that "cures for things such as cancer and HIV may become 'extinct before they are ever found'." They identified 400 medicinal plants at risk of extinction from over-collection and deforestation, threatening the discovery of future cures for disease. These included Yew trees (the bark is used for the cancer drug paclitaxel); Hoodia (from Namibia, a potential source of weight loss drugs); half of Magnolias (used as Chinese medicine for 5,000 years to fight cancer, dementia and heart disease); and Autumn crocus (for gout). Their report said that "five billion people still rely on traditional plant-based medicine as their primary form of health care."[123]
[edit]See also

Wikimedia Commons has media related to: Herbalism
List of plants used in herbalism
Medicinal mushrooms
List of herbs with known adverse effects
Herb garden
Doctrine of signatures
History of pharmacy
Ethnobotany
Ayurveda
Chinese herbology
European Directive on Traditional Herbal Medicinal Products
Alternative medicine
Integrative medicine
Naturopathic medicine
[edit]References

^ The scope of herbal medicine is sometimes extended to include fungal and bee products, as well as minerals, shells and certain animal parts. Pharmacognosy is the study of all medicines that are derived from natural sources.
^ Lichterman, B. L (2004). "Aspirin: The Story of a Wonder Drug". British Medical Journal 329 (7479): 1408. doi:10.1136/bmj.329.7479.1408.
^ a b c Tapsell LC, Hemphill I, Cobiac L, et al. (August 2006). "Health benefits of herbs and spices: the past, the present, the future". Med. J. Aust. 185 (4 Suppl): S4–24. PMID 17022438.
^ a b c Lai PK, Roy J (June 2004). "Antimicrobial and chemopreventive properties of herbs and spices". Curr. Med. Chem. 11 (11): 1451–60. PMID 15180577.
^ a b c Fabricant DS, Farnsworth NR (March 2001). "The value of plants used in traditional medicine for drug discovery". Environ. Health Perspect. 109 Suppl 1 (Suppl 1): 69–75. PMC 1240543. PMID 11250806.
^ Billing, Jennifer; Sherman, PW (March 1998). "Antimicrobial functions of spices: why some like it hot". Q Rev Biol. 73 (1): 3–49. doi:10.1086/420058. PMID 9586227.
^ Sherman, P; Hash, GA (May 2001). "Why vegetable recipes are not very spicy". Evol Hum Behav. 22 (3): 147–163. doi:10.1016/S1090-5138(00)00068-4. PMID 11384883.
^ "The role of weeds as sources of pharmaceuticals". Journal of Ethnopharmacology 92 (2–3): 163–166. June 2004. doi:10.1016/j.jep.2004.03.002. PMID 15137997.
^ Stepp, John R. & Moerman, Daniel E. (April 2001). "The importance of weeds in ethnopharmacology". Journal of Ethnopharmacology 75 (1): 19–23. doi:10.1016/S0378-8741(00)00385-8. PMID 11282438.
^ Sumner, Judith (2000). The Natural History of Medicinal Plants. Timber Press. p. 16. ISBN 0-88192-483-0.
^ Plant samples gathered from prehistoric burial sites are an example of the evidence supporting the claim that Paleolithic peoples had knowledge of herbal medicine. For instance, a 60 000-year-old Neanderthal burial site, "Shanidar IV", in northern Iraq has yielded large amounts of pollen from 8 plant species, 7 of which are used now as herbal remedies. (see: Solecki, Ralph S. (November, 1975). "Shanidar IV, a Neanderthal Flower Burial in Northern Iraq". Science 190 (4217): 880–881. doi:10.1126/science.190.4217.880.).

Also medicinal herbs were found in the personal effects of Ötzi the Iceman, whose body was frozen in the Ötztal Alps for more than 5,000 years. These herbs appear to have been used to treat the parasites found in his intestines.[citation needed]
^ a b Thymus Vulgaris. PDR for Herbal Medicine. Montvale, NJ: Medical Economics Company. p. 1184.
^ Pierce, Andrea. 1999. American Pharmaceutical Association Practical Guide to Natural Medicines. New York: Stonesong Press. P. 338-340.
^ Grieve, Maud (1931). "Thyme". A Modern Herbal. -- Hypertext version of the 1931 edition
^ Ramsewak, Russel S.; Nair, Muraleedharan G.; Stommel, Manfred; Selanders, Louise (April 2003). "In vitro antagonistic activity of monoterpenes and their mixtures against 'toe nail fungus' pathogens". Phytotherapy Research 17 (4): 376–379. doi:10.1002/ptr.1164. PMID 12722144.
^ a b c Sumner, Judith (2000). The Natural History of Medicinal Plants. Timber Press. p. 17. ISBN 0-88192-483-0.
^ Aggarwal BB, Sundaram C, Malani N, Ichikawa H (2007). "Curcumin: the Indian solid gold". Adv. Exp. Med. Biol.. ADVANCES IN EXPERIMENTAL MEDICINE AND BIOLOGY 595: 1–75. doi:10.1007/978-0-387-46401-5_1. ISBN 978-0-387-46400-8. PMID 17569205.
^ Girish Dwivedi, Shridhar Dwivedi (2007) (PDF). History of Medicine: Sushruta – the Clinician – Teacher par Excellence. National Informatics Centre. Retrieved 2008-10-08.
^ Sumner, Judith (2000). The Natural History of Medicinal Plants. Timber Press. p. 18. ISBN 0-88192-483-0.
^ Wu, Jing-Nuan (2005). An Illustrated Chinese Materia Medica. Oxford University Press. p. 6. ISBN 9780195140170.
^ Robson, Barry & Baek, O.K. (2009). The Engines of Hippocrates: From the Dawn of Medicine to Medical and Pharmaceutical Informatics. John Wiley & Sons. p. 50. ISBN 9780470289532.
^ Loudon, Irvine (2002). Western Medicine: An Illustrated History. Oxford University Press. p. 54. ISBN 9780199248131.
^ Collins, Minta (2000). Medieval Herbals: The Illustrative Traditions. University of Toronto Press. p. 32. ISBN 9780802083135.
^ This article incorporates text from a publication now in the public domain: Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Theophrastus". Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
^ Grene, Marjorie (2004). The philosophy of biology: an episodic history. Cambridge University Press. p. 11. ISBN 978-0-521-64380-1.
^ Schutz, K.; Carle, R.; Schieber, A. (2006). "Taraxacum—A review on its phytochemical and pharmacological profile". Journal of Ethnopharmacology 107 (3): 313–323. doi:10.1016/j.jep.2006.07.021. PMID 16950583. edit
^ Arsdall, Anne V. (2002). Medieval Herbal Remedies: The Old English Herbarium and Anglo-Saxon Medicine. Psychology Press. pp. 70–71. ISBN 9780415938495.
^ Mills, Frank A. (2000). "Botany". In Johnston, William M.. Encyclopedia of Monasticism: M-Z. Taylor & Francis. p. 179. ISBN 9781579580902.
^ a b c Castleman, Michael (2001). The New Healing Herbs: The Classic Guide to Nature's Best Medicines Featuring the Top 100 Time-Tested Herbs. Rodale. p. 15. ISBN 1-57954-304-9, 97815795430.
^ Collins, Minta (2000). Medieval Herbals: The Illustrative Traditions. University of Toronto Press. p. 115. ISBN 9780802083135.
^ "Pharmaceutics and Alchemy".
^ Fahd, Toufic. "Botany and agriculture". pp. 815., in (Morelon & Rashed 1996, pp. 813–52)
^ Diane Boulanger (2002), "The Islamic Contribution to Science, Mathematics and Technology", OISE Papers, in STSE Education, Vol. 3.
^ Huff, Toby (2003). The Rise of Early Modern Science: Islam, China, and the West. Cambridge University Press. p. 218. ISBN 0-521-52994-8.
^ Dr. Kasem Ajram (1992), Miracle of Islamic Science, Appendix B, Knowledge House Publishers. ISBN 0-911119-43-4.
^ Jacquart, Danielle (2008). "Islamic Pharmacology in the Middle Ages: Theories and Substances". European Review 16 (2): 219–227 [223]. doi:10.1017/S1062798708000215.
^ The Canon of Medicine (work by Avicenna), Encyclopædia Britannica
^ Haque Amber (2004), "Psychology from an Islamic Perspective: Contributions of Early Muslim Scholars and Challenges to Contemporary Muslim Psychologists", Journal of Religion and Health 43 (4): 357–377 [375], doi:10.1007/s10943-004-4302-z
^ Krek M. (1979). "The Enigma of the First Arabic Book Printed from Movable Type". Journal of Near Eastern Studies 38 (3): 203–212. doi:10.1086/372742.
^ Brater, D. Craig & Daly, Walter J. (2000). "Clinical pharmacology in the Middle Ages: Principles that presage the 21st century". Clinical Pharmacology & Therapeutics 67 (5): 447–450 [448–449]. doi:10.1067/mcp.2000.106465. PMID 10824622.
^ Tschanz, David W.; MSPH (2003). "Arab Roots of European Medicine" (PDF). Heart Views 4: 2.
^ Eldredge Jonathan D. (2003). "The Randomised Controlled Trial design: unrecognized opportunities for health sciences librarianship". Health Information and Libraries Journal 20: 34–44 [36]. doi:10.1046/j.1365-2532.20.s1.7.x.
^ Bloom Bernard S., Retbi Aurelia, Dahan Sandrine, Jonsson Egon (2000). "Evaluation Of Randomized Controlled Trials On Complementary And Alternative Medicine". International Journal of Technology Assessment in Health Care 16 (1): 13–21. doi:10.1017/S0266462300016123. PMID 10815350.
^ Brater, D. Craig; Daly, Walter J. (2000). "Clinical pharmacology in the Middle Ages: Principles that presage the 21st century". Clinical Pharmacology & Therapeutics 67 (5): 447–450 [449]. doi:10.1067/mcp.2000.106465. PMID 10824622.
^ Daly, Walter J.; Brater, D. Craig (2000). "Medieval contributions to the search for truth in clinical medicine". Perspectives in Biology and Medicine 43 (4): 530–540. PMID 11058989.
^ a b Edgar J. DaSilva, Elias Baydoun, Adnan Badran (2002). "Biotechnology and the developing world". Electronic Journal of Biotechnology 5 (1). doi:10.2225/vol5-issue1-fulltext-1. ISSN 0717-3458.
^ "Traditional medicine".
^ "Traditional medicine.".
^ Interactive European Network for Industrial Crops and their Applications (2000-2005). "Summary Report for the European Union". QLK5-CT-2000-00111. [www.ienica.net/reports/ienicafinalsummaryreport2000-2005.pdf Free full-text].
^ Carrubba, A. and Scalenghe, R. (2012). "Scent of Mare Nostrum ― Medicinal and Aromatic Plants (MAPs) in Mediterranean soils". Journal of the Science of Food and Agriculture 92 (6): 1150–1170. doi:10.1002/jsfa.5630.
^ a b Meskin, Mark S. (2002). Phytochemicals in Nutrition and Health. CRC Press. p. 123. ISBN 9781587160837.
^ Springbob, Karen & Kutchan, Toni M. (2009). "Introduction to the different classes of natural products". In Lanzotti, Virginia. Plant-Derived Natural Products: Synthesis, Function, and Application. Springer. p. 3. ISBN 9780387854977.
^ Srinivasan K (2005). "Spices as influencers of body metabolism: an overview of three decades of research". Food Research International 38 (1): 77–86. doi:10.1016/j.foodres.2004.09.001.
^ Pittler, M; Abbot, NC; Harkness, EF; Ernst, E (2000). "Location bias in controlled clinical trials of complementary/alternative therapies". International Journal of Epidemiology 53 (5): 485–489. doi:10.1016/S0895-4356(99)00220-6. PMID 10812320.
^ Herbal Medicine, NIH Institute and Center Resources, National Center for Complementary and Alternative Medicine, National Institutes of Health.
^ Cravotto G, Boffa L, Genzini L, Garella D (February 2010). "Phytotherapeutics: an evaluation of the potential of 1000 plants". J Clin Pharm Ther 35 (1): 11–48. doi:10.1111/j.1365-2710.2009.01096.x. PMID 20175810.
^ Eric Yarnell, N.D., R.H., and Kathy Abascal, J.D (2002). "Dilemmas of Traditional Botanical Research". HerbalGram. 55: 46–54.
^ Barnes, P M; Powell-Griner E, McFann K, Nahin R L (2004-05-27). "Complementary and Alternative Medicine Use Among Adults: United States, 2002" (PDF). Advance data from vital and health statistics; no 343. National Center for Health Statistics. 2004. pp. 20. Retrieved September 16, 2006. (See table 1 on page 8).
^ More Than One-Third of U.S. Adults Use Complementary and Alternative Medicine Press release, May 27, 2004. National Center for Complementary and Alternative Medicine
^ James A. Duke (Dec/January 2000). "Returning to our Medicinal Roots". Mother Earth News: 26–33.
^ Kala, Chandra Prakash; Sajwan (2007). "Revitalizing Indian systems of herbal medicine by the National Medicinal Plants Board through institutional networking and capacity building". Current Science 93 (6): 797–806.
^ a b Saad, Bashar & Said, Omar (2011). Greco-Arab and Islamic Herbal Medicine: Traditional System, Ethics, Safety, Efficacy, and Regulatory Issues. John Wiley & Sons. p. 80. ISBN 9780470474211.
^ "What is Herb Standardization?". HerbalGram. (52): 25. 2001.
^ a b c d e Groot Handboek Geneeskrachtige Planten by Geert Verhelst
^ Green, James (2000). The Herbal Medicine Maker's Handbook: A Home Manual. Chelsea Green Publishing. p. 168. ISBN 9780895949905.
^ "Essential Oil Safety Information".[unreliable source?]
^ "Aromatherapy".
^ Herz RS. (2009). "Aroma therapy facts and fiction: a scientific analysis". Int J Neurosci 119 (2): 263–290. doi:10.1080/00207450802333953. PMID 19125379.
^ Gilani AH, Shah AJ, Zubair A., Khalid S, Kiani J, Ahmed A, Rasheed M, Ahmad V (2009). "Chemical composition and mechanisms underlying the spasmolytic and bronchodilatory properties of the essential oil of Nepeta cataria L". J of Ethnopharmacol 121 (3): 405–411. doi:10.1016/j.jep.2008.11.004.
^ Talalay, P; Talalay, P (2001). "The importance of using scientific principles in the development of medicinal agents from plants". Academic Medicine 76 (3): 238–47. doi:10.1097/00001888-200103000-00010. PMID 11242573.
^ a b c Elvin-Lewis M. (2001). "Should we be concerned about herbal remedies". Journal of Ethnopharmacology 75 (2–3): 141–164. doi:10.1016/S0378-8741(00)00394-9. PMID 11297844.
^ Vickers AJ (2007). "Which botanicals or other unconventional anticancer agents should we take to clinical trial?". J Soc Integr Oncol 5 (3): 125–9. doi:10.2310/7200.2007.011. PMC 2590766. PMID 17761132.
^ Ernst E (2007). "Herbal medicines: balancing benefits and risks". Novartis Found. Symp.. Novartis Foundation Symposia 282: 154–67; discussion 167–72, 212–8. doi:10.1002/9780470319444.ch11. ISBN 978-0-470-31944-4. PMID 17913230.
^ "Botanical Products".
^ Müller, JL (1998). "Love potions and the ointment of witches: historical aspects of the nightshade alkaloids". J Toxicol Clin Toxicol. 36 (6): 617–27. doi:10.3109/15563659809028060. PMID 9776969.
^ Lee, MR (December 2006). "Solanaceae III: henbane, hags and Hawley Harvey Crippen". J R Coll Physicians Edinb. 36 (4): 366–73. PMID 17526134.
^ Pinn, G (November 2001). "Adverse effects associated with herbal medicine". Aust Fam Physician. 30 (11): 1070–5. PMID 11759460.
^ Lin, Shih-Hua; Yang, SS; Chau, T; Halperin, ML (March 2003). "An unusual cause of hypokalemic paralysis: chronic licorice ingestion". Am J Med Sci. 325 (3): 153–6. doi:10.1097/00000441-200303000-00008. PMID 12640291.
^ Lynch, Christopher R.; Folkers, ME; Hutson, WR (June 2006). "Fulminant hepatic failure associated with the use of black cohosh: a case report". Liver Transpl. 12 (6): 989–92. doi:10.1002/lt.20778. PMID 16721764.
^ Born, D; Barron, ML (May 2005-June). "Herb use in pregnancy: what nurses should know". MCN Am J Matern Child Nurs. 30 (3): 201–6. PMID 15867682.
^ Herbs to avoid during pregnancy, Gaia Garden website
^ Boivin J., Schmidt L. (2009). "Use of complementary and alternative medicines associated with a 30% lower onging pregnancy/live birth rate during 12 months of fertility treatment". Human Reproduction 21 (7): 1626–1631. doi:10.1093/humrep/dep077.
^ Ernst E (1998). "Harmless Herbs? A Review of the Recent Literature" (PDF). The American Journal of Medicine 104 (2): 170–8. doi:10.1016/S0002-9343(97)00397-5. PMID 9528737. Retrieved 27 December 2010.
^ Spolarich, AE; Andrews, L (2007 Summer). "An examination of the bleeding complications associated with herbal supplements, antiplatelet and anticoagulant medications". J Dent Hyg. 81 (3): 67. PMID 17908423.
^ Nekvindová, J; Anzenbacher, P (July 2007). "Interactions of food and dietary supplements with drug metabolising cytochrome P450 enzymes". Ceska Slov Farm. 56 (4): 165–73. PMID 17969314.
^ Webster's Unabridged; 1977
^ Webster's New International Dictionary; 1934
^ Compact Edition of the Oxford English Dictionary; 1971
^ Breakspear I, 2006. Education and Regulation in Herbal Medicine: An Australian Perspective. Journal of the American Herbalists Guild 6(2):p35-38
^ US Dietary Supplement Health and Education Act of 1994
^ Goldman P (2001). "Herbal medicines today and the roots of modern pharmacology". Ann. Intern. Med. 135 (8 Pt 1): 594–600. PMID 11601931.
^ FDA Issues Regulation Prohibiting Sale of Dietary Supplements Containing Ephedrine Alkaloids and Reiterates Its Advice That Consumers Stop Using These Products
^ Moerman, Daniel E. (1997). "Ethnobotany in North America". In Selin, Helaine. Encyclopaedia of the History of Science, Technology, and Medicine in Non-Western Cultures. Springer. p. 321. ISBN 9780792340669.
^ Liao, Hui; Banbury, Linda K.; Leach, David N. (2008). "Antioxidant activity of 45 Chinese herbs and the relationship with their TCM characteristics". Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine 5 (4): 429–34. doi:10.1093/ecam/nem054. PMC 2586310. PMID 18955214.
^ Boxin Ou, Dejian Huang1, Maureen Hampsch-Woodill and Judith A. Flanagan (2003). "When east meets west: the relationship between yin-yang and antioxidation-oxidation". The FASEB Journal 17 (2): 127–129. doi:10.1096/fj.02-0527hyp. PMID 12554690.
^ Kala, Chandra Prakash (2006). "Preserving Ayurvedic herbal formulations by Vaidyas: The traditional healers of the Uttaranchal Himalaya region in India". HerbalGram 70: 42–50.
^ Tillotson Institute of Natural Health - The Language of Herbs
^ Kala, Chandra Prakash (2005). "Health traditions of Buddhist community and role of amchis in trans-Himalayan region of India". Current Science 89 (8): 1331–1338.
^ Kala, Chandra Prakash (2003). Medicinal plants of Indian trans-Himalaya. Dehradun: Bishen Singh Mahendra Pal Singh. pp. 200.
^ Theivaththin Kural, Chandrasekarendra saraswathi sankaracharya,Vol.3,pp737
^ Eisenberg, David, and Thomas Lee Wright. Encounters with Qi: Exploring Chinese Medicine. New York: W. W. Norton & Company, 1995.
^ Hirani, Sushma. "Herbal Therapy". Sushma Hirani. Retrieved 5 June 2012.
^ Vickers, A; Zollman, C (October 16, 1999). "Herbal medicine". British Medical Journal 319 (7216): 1050–3. doi:10.1136/bmj.319.7216.1050. PMC 1116847. PMID 10521203.
^ "What is Herb Standardization?".
^ Challem, Jack (January 1999). "The Problem With Herbs". Natural Health. Retrieved 2010-12-23.
^ "Synergy and other interactions in phytomedicines". Phytomedicine 8 (5): 401–409. 2001. doi:10.1078/0944-7113-00060. PMID 11695885.
^ Goldman, Peter (2001). "Herbal Medicines Today and the Roots of Modern Pharmacology" (PDF). Annals of internal medicine 135 (8 Pt 1): 594–600. PMID 11601931.
^ "Synergy and other interactions in phytomedicines". Phytomedicine 8 (5): 401–409. 2001. doi:10.1078/0944-7113-00060. PMID 11695885.
^ "Emodin – a secondary metabolite with multiple ecological functions in higher plants". New Phytologist 155 (2): 205–217. 2002. doi:10.1046/j.1469-8137.2002.00459.x.
^ "Plant's defence and its benefits for animals and medicine: role of phenolics and terpenoids in avoiding oxygen stress". Plant Physiology and Biochemistry 40 (6–8): 471–478. June–August 2002. doi:10.1016/S0981-9428(02)01395-5.
^ "Medicinal Plants and Phytomedicines. Linking Plant Biochemistry and Physiology to Human Health". Plant Physiol, 124 (2): 507–514. October 2000. doi:10.1104/pp.124.2.507. PMC 1539282. PMID 11027701.
^ "Atherosclerosis pathophysiology and the role of novel risk factors: a clinicobiochemical perspective". Angiology 58 (5): 513–22. 2007 October–November. doi:10.1177/0003319707303443. PMID 18024933.
^ "Antioxidant approach to disease management and the role of 'Rasayana' herbs of Ayurveda". J Ethnopharmacol. 99 (2): 165–78. 2005. doi:10.1016/j.jep.2005.02.035. PMID 15894123.
^ Slikkerveer, L.J. (2006). The Challenge Of Non-experimental Validation Of Mac Plants. Springer.
^ "History as a tool in identifying "new" old drugs". Adv Exp Med Biol. 505: 89–94. 2002. PMID 12083469.
^ Huffman MA (May 2003). "Animal self-medication and ethno-medicine: exploration and exploitation of the medicinal properties of plants" (in hindi). Proc Nutr Soc 62 (2): 371–81. doi:10.1079/PNS2003257. PMID 14506884.
^ a b Engel, Cindy (2002). Wild Health: How Animals Keep Themselves Well and What We Can Learn From Them. Houghton Mifflin. ISBN 0-618-07178-4.
^ Out of Africa: A Tale of Gorillas, Heart Disease... and a Swamp Plant; Dybas, Raskin; BioScience 2007 57:5, 392-397 fulltext
^ Jann Ichida, Proceedings of the 104th General Meeting of the American Society for Microbiology. reported in Birds use herbs to protect their nests, BJS, Science Blog, Wed, 2004-05-26
^ Hutchings MR, Athanasiadou S, Kyriazakis I, Gordon IJ (May 2003). "Can animals use foraging behavior to combat parasites?". Proc Nutr Soc. 62 (2): 361–70. doi:10.1079/PNS2003243. PMID 14506883.
^ "Phascolarctos cinereus".
^ "Take Time to Identify Toxic Plants to Keep Your Family and Pets Safe".
^ a b BBC NEWS, Medical plants 'face extinction'
[edit]Further reading

Aronson, Jeffrey K. (2008). Meyler's Side Effects of Herbal Medicines. Elsevier. ISBN 9780080932903.
Braun, Lesley & Cohen, Marc (2007)). Herbs and Natural Supplements: An Evidence-Based Guide. Elsevier. ISBN 9780729537964.
Crellin, J.K. et al (1990). Herbal Medicine Past and Present: A reference guide to medicinal plants. Duke University Press. ISBN 9780822310198.
Lewis, Walter H. (2003). Medical Botany: Plants Affecting Human Health. John Wiley & Sons. ISBN 9780471628828.
Lindequist, U.; Niedermeyer, T.H.J. ; Jülich, W.D. (2005). "The Pharmacological Potential of Mushrooms". Evid Based Complement Alternat Med. 2 (3): 285–99. doi:10.1093/ecam/neh107. PMC 1193547. PMID 16136207.
Newall, Carol A. et al (1996). Herbal medicines: a guide for health-care professionals. Pharmaceutical Press. ISBN 9780853692898.
[show] v t e
Medicinal herbs and fungi
[show] v t e
Traditional medicine
[show] v t e
Dietary supplements
Help improve this pageWhat's this?
Did you find what you were looking for?Yes No
Categories: HerbalismBiologically based therapiesDietary supplements

قس عبری

צמחי מרפא משמשים ברפואה העממית לריפוי ולמניעה של מחלות ובעיות שונות בגוף האדם. הרפואה המודרנית המבוססת על עקרונות מדעיים מתייחסת איליהם בספקנות שכן כאשר ניתן להוכיח יעילות של חומר מסוים לריפוי הוא עובר בדיקות מחמירות ומוכרז כתרופה. העיסוק בצמחי מרפא (הידוע בלעז בשם "הרבליזם") ידוע אף בשם "רפואה בוטנית". צמחי מרפא כוללים תכשירים, תמציות תקניות, אבקות יבשות וחלקי צמחים או אף בעלי חיים, פטריות ואצות. צמחים רבים יוצרים סינתזה לחומרים העשויים להועיל לבריאות האדם ובעלי חיים אחרים.

צמחי מרפא משתייכים למשפחות בוטניות שונות והם יכולים להיות עצים, שיחים, פרחים, פירות וירקות. בישראל, מקובל לחלק את צמחי המרפא לצמחים מערביים וצמחים סיניים, אך ישנם גם צמחים שמגיעים משימוש מסורתי באזורי תפוצות ישראל (תימן, מרוקו, עיראק וכו'), צמחים שמגיעים מהמסורת ההודית (איור ודה), וצמחים ייחודיים לארץ ישראל וסביבתה שנפוצים בשימוש בעיקר בקרב הבדווים וערביי הארץ, למטרות ריפוי.

המרפאים והמטפלים בצמחי מרפא נקראים הרבליסטים, ובמדינות רבות הם נדרשים לעבור רישום מסודר בדומה לרופאים או רוקחים על מנת לקבל רישיון לעסוק בטיפול באנשים או ברקיחה של צמחי מרפא. חלק מצמחי המרפא רעילים לאדם או רעילים בצורות הכנה מסוימות או מעל מינון מסוים.[1]
תוכן עניינים

1 האנתרופולוגיה של ההרבליזם
2 רפואות צמחים מסורתיות
2.1 מצרים הקדומה
2.2 מסופוטמיה
2.3 תקופת המקרא
2.4 הודו
2.5 סין
2.6 יוון העתיקה
2.7 כתבים עבריים ויהודיים
3 המחקר המודרני בצמחי מרפא
3.1 קבוצות חומרים
3.2 פעילות סינרגטית
3.3 מנגנוני פעולה של צמחים בגוף החי
3.3.1 פעילות היפוגליקמית
3.3.2 איזון הורמונלי
4 אופני שימוש בצמחי מרפא
4.1 מיצוי
4.2 מינונים
4.3 תנאי ספיגה
5 מונוגרף
6 צמחי מרפא והרפואה הקונבנציונלית
6.1 שיווק צמחי מרפא
6.2 הצהרת בייג'ינג
7 צמחי מרפא של ארץ ישראל
8 צמחי מרפא נפוצים
9 ראו גם
10 לקריאה נוספת
11 קישורים חיצוניים
12 הערות שוליים

האנתרופולוגיה של ההרבליזם

עמים מרחבי תבל עשו שימוש במאות ואלפי צמחים מקומיים לצורך טיפול במחלות מאז ימי הפרה-היסטוריה[2]. מממצאים שנאספו במערת שנידר בצפון מזרח עיראק ניתן להסיק כי ניאנדרתלים אשר חיו במקום לפני כ-60,000 שנה השתמשו בצמחי מרפא. לצד גופה שנקברה במקום נמצאו שמונה סוגי צמחים המצויים עדיין בשימוש נרחב ברפואה העממית ברחבי תבל[3]. האתר הארכאולוגי הראשון שבו קיימת תמימות דעים באשר לראיות לשימוש בצמחי מרפא הוא בציורים על קירות מערת לאסקו בצרפת, אשר על פי תיארוך פחמן גילן נקבע ל-13,000-25,000 לפנה"ס. צמחי מרפא נמצאו בין כליו של אצי, איש הקרח אשר גופתו הקפואה התגלתה בהרי האלפים השווייצריים, כ-5,300 שנה לאחר מותו. כנראה שצמחי המרפא שמשו אותו לטיפול בטפילים שמצאו במעיו[4].

אנתרופולוגים משערים כי חיות פיתחו באופן אבולוציוני את הנטייה לאכול חלקים מרים של צמחים בתגובה למחלה[5]. התנהגות זו עוצבה כיוון שמרירות היא סימן למטבוליזם משני. מאזן הסיכון מול תועלת במקרים כאלה נטה לחיות, אשר נאלצו להתנסות בחיפוש אחר מרפא בעת מחלה. במהלך הזמן, בשילוב של הבנה, אינסטינקט, והתקדמות בדרך של ניסוי וטעיה, התפתח בסיס ידע שנשמר בתרבותם של שבטי האדם הקדומים. ככל שהתרחב בסיס ידע זה לאורך הדורות, התפתח אף תפקידו המיוחד של ההרבליסט (המתמחה ברפואת צמחי מרפא). תהליך זה התרחש כנראה בדרכים מגוונות בתרבויות שונות.

מרפאים ילידים טוענים לעתים קרובות כי למדו את רפואת הצמחים על ידי התבוננות בהתנהגות בעלי חיים חולים, האוכלים בעת מחלתם צמחים שאינם מהווים חלק מתפריטם הרגיל[6] חוקרי שטח בתחום הביולוגיה מצאו ראיות לאושש גישה זו, על יסוד תצפיות שנעשו בשימפנזים, תרנגולות, כבשים ופרפרים. חלק קבוע מתפריטה של הגורילה המערבית הוא פירות הצמח Aframomum melegueta, שהוא קרוב לצמח הג'ינג'ר, ומועיל נגד זיהומים חיידקיים וכן כנגד הידבקות במחלה השיגלה[7]. חוקרים באוניברסיטת אוהיו ווסליאן מצאו כי ציפורים מסוימות בוחרות חומרי קינון בעלי תכונות אנטי-בקטריאליות המגינים על גוזליהם מזיהומים[8].
רפואות צמחים מסורתיות

רפואת צמחי המרפא המסורתית הייתה מוגבלת לצמחייה מקומית, כך שמרפאים והרבליסטים התעמקו כמעט באופן בלעדי בצמחים הגדלים בסביבתם, ופיתחו דרכים שונות ויצירתיות כדי להפיק מהם תרופות ולנצל היטב את ערכם הבריאותי. רפואת צמחים (פיטותרפיה) התפתחה במקביל במקומות שונים בעולם, ונשתמרה במרוצת הדורות בכתב ובע"פ. העיסוק המעשי בחלק ממסורות הריפוי נכחד, אך המסורות השתמרו על קלפים, ניירות, לוחות אבן או חרס ועמודי הספרים, וחלקן קיימות מזה אלפי שנים ועד היום כחלק מפרקטיקות הריפוי המקובלות בקרב עמים, קבוצות אתניות, שבטים ואף מדינות.

ספרות צמחי המרפא המודרנית מכירה בחשיבותו של הפן המסורתי[9], לא רק בגלל הפולקלור אלא מסיבות רציונליות ותועלתיות. ראשית, שימושים מסורתיים לרוב מרמזים אילו צמחים רצוי לבדוק ולחקור, ואילו צמחים אינם בעלי סיכוי גבוה להימצא כבעלי תכונות ריפוי לאדם. שנית, אופן השימוש המסורתי בצמחים, שהרבה פעמים הוא תוצאה של ניסוי וטעייה של מאות ואלפי שנים, מתגלה במקרים רבים כאופן השימוש הטוב ביותר בצמח או שילוב של צמחים (פורמולה). כך למשל, כאשר מחקרים מודרניים ניסו לפענח את ההיגיון של שילובי צמחים מסורתיים, התגלה שבצמחים המרכיבים את הפורמולה קיימת פעילות תומכת או מאזנת, כלומר - צמח אחד מיתן את השפעת יתר הצמחים (השפעה מאזנת), וחומרים פעילים שהתגלו באחד מהצמחים שבפורמולה התבררו כמחזקים את השפעתם של חומרים שזוהו בצמח אחר שהרכיב אף הוא את הפורמולה, על גוף החי (השפעה תומכת). דוגמה נוספת ניתן לראות בכך שהכנה מסורתית של מרבית הצמחים ברפואת האיור ודה העתיקה היא על ידי בישולם בחלב, וכיום קיימות מספר השערות מחקריות לגבי חשיבותו של החלב במיצוי החומרים שבצמחים אלו.
פפירוס אברס, מרשם לטיפול באסתמה – תערובת צמחים המונחת על לבנה רותחת כדי שהחולה יוכל לנשום את האדים.
מצרים הקדומה

בפפירוס אברס, מסמך מהמאה ה-16 לפנה"ס, תועדו 877 מרשמים ותרופות בשילוב צמחים כגון מור, לבונה, שומר, שמן קיק, ושמנים ארומטיים מצמחים כגון מנטה ולבנדר[10].
מסופוטמיה

באתרים שומריים ובבליים אחדים נמצאו לוחות חרס ועליהן מרשמים רפואיים. בקובץ חוקי חמורבי (1728 לפנה"ס) קיימת עדות לשימוש בצמחי מרפא כגון שוש קירח, כסיה, שיכרון ומיני נענע[11].
תקופת המקרא

עדויות מקראיות לשימוש בצמחים כצמחי מרפא ניתן למצוא רק באופן עקיף. צמחים המוזכרים כצמחי בושם (מור ולבונה, חלבנה, לוט, נכאת), כצמחי רעל (דודא, רוש, לענה ופקועה) וכצמחי תבלין (שום, בצל, כמון, גד השדה, אזוב וקצח) היו ידועים במזרח העתיק כצמחי מרפא, אך סגולותיהם הרפואיות והשימוש בהם למטרות ריפוי, אינם מוזכרים במקרא[12].
הודו
Postscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – איור ודה
סין
חנות סינית לצמחי מרפא

כתבים סיניים עתיקים מעידים על שימוש בתה מצמח מטפס בשם מה-הואנג (שרביטן) כבר לפני כ-5000 שנה,[13] אך תחילתו של השימוש בצמחי מרפא מיוחסת לקיסר שן-נונג [14] שחי לפני כ-3500 שנה ונחשב גם לאבי החקלאות בסין. הרפואה הסינית המסורתית מסווגת את צמחי המרפא הסיניים (שכוללים חלקי צמחים, רכיבים מן החי ומינרלים) לפי התכונות הבאות: אנרגיה, טעם, פעולה, תכונות, השתייכות מרידיאנית, התוויה עיקרית[15]. הרבליסטים מערביים רבים עושים כיום שימוש בצמחים סיניים, בפורמולות צמחים מסורתיות ואף בשיטות האבחון הסיניות. אחד הצמחים הסיניים המוכרים ביותר במערב הוא הג'ינסנג[16] שנחקר רבות גם בכלים מערביים וידוע בעיקר הודות לפעילותו כאדפטוגן (צמח מרפא המסייע לעמוד במצבי לחץ) ואפרודיזיאק[17]. שיטות אינטגרטיביות בטיפול ובמחקר משלבות כיום בין שמות צמחים ומונחים סיניים מסורתיים לשמות ומונחים מערביים, ובין צמחים סיניים לשיטות מחקר מערביות מודרניות, ולהיפך.
יוון העתיקה
כתבים עבריים ויהודיים

צמחי מרפא מוזכרים בכתבים עבריים ובכתבים ומסמכים של יהודים שחיו בתפוצות ישראל. מלבד המקרא, ישנם מסמכים שמעידים כי הקהילה היהודית בקהיר בימי הביניים השתמשה בכ-450 מינים של צמחים לצורכי רפואה, וכתביהם של הרמב"ם ושל אסף הרופא מעידים אף הם על שימוש וידע רב ברפואת צמחים.
המחקר המודרני בצמחי מרפא

בין המחקרים הראשונים שנעשו בצמחי מרפא בתקופה המודרנית, ניתן למנות מחקרים שהגיעו מתחום האתנובוטניקה והפרמקולוגיה. המחקר האתנו-בוטני והאתנו-רפואי משמש מאז כניסתו לאקדמיה בראשית המאה ה-20 ועד היום ללימוד, הבנה ותיעוד של צמחי מרפא והשימוש בהם. בסוגי המחקר הללו, החוקר מגיע לאזור בו גדל הצמח באופן טבעי, ולומד כל מה שניתן ללמוד מהתושבים וממרפאים מקומיים שעושים שימוש בצמח למטרות ריפוי שונות. החוקר מגדיר באופן בוטני את הצמח ומתעד את אופן הכנתו בידי המקומיים, את דרכי השימוש ואת המחלות או המצבים שבהם משתמשים בו כריפוי.

סוג מחקר נוסף הוא מחקר קליני. במחקר זה, הצמח או חלקי הצמח שפעילותם משוערת או דורשת בדיקה, ניתנים למספר נסיינים. בדומה למחקרים הנעשים בתרופות, משתמשים החוקרים הקליניים של צמחי מרפא בשיטת הסמיות הכפולה וחלק מהנסיינים מקבלים פלצבו. בסיום המחקר נרשמות תוצאותיו ומוסקות המסקנות. חוקרים שמעוניינים לפענח מנגנוני פעולה וחומרים פעילים בצמחים, עורכים מחקרי מעבדה. מחקרים אלו נערכים אין ויוו (כלומר, בבעלי חיים) ואין ויטרו (כלומר, במעבדה). מחקרים הנעשים בחיות, (חולדות, עכברים, ולעתים גם תרנגולות, פרות ומיני יונקים אחרים) בוחנים את השפעות הצמח, את תופעות הלוואי האפשריות שלו ואת טווח המינונים המומלץ. לרוב מחקרים אלו מבוצעים בצמחים שכבר קיים תיעוד היסטורי ו/או עכשווי של שימוש בהם על ידי בני אדם, או על ידי חיות שאוכלות מהם באופן טבעי בסביבת המחיה שלהן. מחקרי מעבדה מיועדים לבחינה של מיצוי הצמח, של חומר או קבוצת חומרים על תאים, אורגניזמים ותהליכים כימיים ומטרתם לקבוע מנגנוני פעולה משוערים, בתנאים סטריליים ומבוקרים, על ידי תצפית מיקרוסקופית ובחינת השינויים שמתרחשים כתוצאה מנוכחותם של חומרים המצויים בצמח.

מחקרים הכוללים את המונח פיטותרפיה (רפואת צמחים) החלו להופיע בתחילת שנות התשעים של המאה ה-20, ומאז ועד היום המחקר בצמחי מרפא נמצא בעליה מתמדת ותלולה.
קבוצות חומרים

מטבוליטים משניים שנמצאו בצמחים בעלי יכולות ריפוי כוללים בין היתר קומרינים, חומצות שונות, פלבנואידים, ספונינים, אלקלואידים, טאנינים, רזינים, שמנים נדיפים ועוד. קבוצות חומרים אלו אחראיות למגוון פעילויות המיוחסות לצמחים, גם אם מנגנון הפעילות שונה מצמח לצמח.
פעילות סינרגטית

דוגמה למורכבות מנגנון הפעילות של הצמחים ניתן לראות במקרים רבים בהם צמחים הוכחו כיעילים במחקרים קליניים, אך לא הראו כל פעילות, או פעילות מזערית בלבד, בניסויי מעבדה, כאשר פורק המבנה הכימי שלהם על מנת לבודד רכיב אחד. השערה מקובלת שמסבירה תופעה זו היא שבצמחים רבים קיימת פעילות סינרגטית של מספר מרכיבים שמעצימים את השפעת הצמח על גוף האדם, וכאשר מבודדים רכיב אחד בלבד השפעת הצמח יורדת או שאין השפעה כלל. בכך נבדלת, בין השאר, רפואת צמחי המרפא (פיטותרפיה) מהרוקחות הקונבנציונלית, מאחר שבענף הרוקחות נעשה שימוש בחומר פעיל יחיד המאפשר רישום פטנט לאחר הפקתו במעבדה.
מנגנוני פעולה של צמחים בגוף החי

ברפואת הצמחים המודרנית המערבית, מקובל להשתמש במינוחים מתחום הרפואה המערבית לתיאור התוויות הצמח, ולציין האם מדובר בפעילות שמיוחסת לצמח בעקבות שימושים מסורתיים או בעקבות מחקרים.
פעילות היפוגליקמית

צמחים שמשמים להורדת רמות סוכר בדם ונחקרים בהקשר של סוכרת. ידועים כ-1500 סוגי צמחים להם מיוחסת פעילות זו. מנגנוני הפעולה הם על ידי עיכוב אנזימי עיכול, עיכוב העברה של גלוקוז, האטת התרוקנות הקיבה ועוד. במחקרים שונים, צמחים וחומרים שבודדו מצמחים הראו יכולת להוריד רמות סוכר בדם. בין הצמחים שמשמשים להורדת רמות סוכר גבוהות בדם: חילבה, קינמון, מילון מר, גלגה (Galega officinalis).
איזון הורמונלי

ישנם צמחים שבאופן מסורתי שימשו לטיפול בבעיות הורמונאליות, כגון בטטת בר (דיוסקוריאה). בצמח זה השתמשו הן האינדיאנים והן הסינים לבעיות נשים הקשורות במחזור החודשי, בהריון ובלידה. כאשר נחקר הצמח, התגלה שהחומר לו מיוחסת ההשפעה ההורמונאלית, דיוסג'נין, אינו משפיע על פרוגסטרון בגוף, אך מחקרים מאוחרים יותר הוכיחו כי חומר זה נצמד לקולטנים של אסטרוגן.

צמחים שנחשבים כמאזנים הורמונליים: שיח אברהם, קוהוש שחור, אנג'ליקה סינית, מרווה. צמחים אצלם קשירת האסטרוגן הייתה הגבוהה ביותר: סויה, שוש קירח, תלתן אדום, בת קורנית, כורכום, ורבנה.
אופני שימוש בצמחי מרפא
מיצוי

בעוד ישנם צמחים שניתן לאכול כפי שהם (כגון שום או גרעיני רימון), פעולת המיצוי הכרחית בחלק מהצמחים על מנת לאפשר לחומרים הפעילים שבצמח להיות זמינים לגוף האדם, וגם כאשר מעוניינים בחומרים המצויים בחלקי הצמח הקשים לאכילה כפי שהם. מיצוי ניתן לעשות בעזרת חליטה, הרתחה, השרייה ממושכת באלכוהול (טינקטורה), והשרייה בגליצרין או חומר דמוי גליצרין. שיטת המיצוי נקבעת בהתאם לקבוצות החומרים המצויות בצמח - ישנן קבוצות שנמסות טוב יותר באלכוהול בעוד אחרות נמסות טוב יותר במים, וכן בהתאם לחלק הצמח אותו ממצים וגודל חלקיו (טחון דק, כתוש, מגורר וכן הלאה). בעוד שרף למשל יצריך לרוב מיצוי ב-70% אלכוהול, מיצוי של עלים עדיף שייעשה לרוב בחליטה.
מינונים

חלק מהצמחים הינם רעילים או בעלי תופעות לוואי בלקיחה במינון גבוה או לאורך זמן, והמינונים המומלצים ללקיחה עבור כל צמח נקבעים בהתאם לכך. כדוגמה אפשר לקחת למשל את הצמח ליקוריץ (שוש קירח), שמכיל ספונינים, פלבנואידים, אמינים ואיזופלבנואידים. קיימות מספר השערות בנוגע למנגנון הפעולה שלו כנוגד דלקות, נוגד אלרגיה, מגן על הקיבה והתריסריון ויעיל במקרים של אי ספיקה של הורמונים אדרנוקורטוקיאודים, אך שימוש ממושך בו או ריכוז גבוה מדי עלול לגרום לאגירת נתרן, איבוד אשלגן, בצקות ועליה בלחץ הדם. לפיכך, המינון המומלץ הוא לא יותר מ-5 עד 15 גרם של שורש טחון או כתוש ליום, או לחלופין חליטה של 2 עד 4 גרם בכוס מים, שלוש פעמים ביום, כאשר משך הטיפול באם הוא נעשה ללא השגחה רפואית לא יעלה על 4 עד 6 שבועות[18].
תנאי ספיגה

ישנם צמחים ובעיקר קבוצות חומרים המצויות בצמחים שמצריכות סביבה מסוימת על מנת להיספג כראוי בגוף, או שנדרשים תנאים מיוחדים על מנת שיגיעו לסביבה בה נדרשת פעולתם. כך למשל, ישנם חומרים רבים בצמחים שאינם עוברים את מחסום הדם-מוח (blood-brain-barrier); ישנם חומרים שדורשים רמת חומציות מסוימת בקיבה על מנת שיגיעו למחזור הדם (למשל, החומר הפעילLevadopa המצוי בפול (Vicia faba) או ב-Mucuna pruriens, שמצריך להוריד את רמת החומציות ל-5.5 ph) וכן חומרים שנספגים במלואם רק בנוכחות של חומר אחר, כגון כורכומין (החומר הפעיל בכורכום), שנספג באופן מיטבי בנוכחות פלפל שחור חריף, פלפל אדום חריף או ברומלין.
מונוגרף

מונוגרף הוא תיאור של הצמח בשימושיו הרפואיים. מונוגרף על צמח יכלול את שמו הלטיני, שמותיו המקובלים בשפה, תיאור הצמח (השתייכות בוטנית, מקום גידול, מין וחלקים למאכל), מרכיבים וחומרים, פעילות הצמח, התוויות ומינון מקובל. ישנם מונוגרפים הכוללים גם שימושים מסורתיים בצמח, שילובים מקובלים עם צמחים אחרים ומחקרים בולטים שנעשו עליו.
צמחי מרפא והרפואה הקונבנציונלית

ברפואה הקונבנציונלית קיימות תרופות רבות שמופקות מצמחים ונמכרות כתרופות מרשם בבתי מרקחת, למשל צמח ההרדוף הרעיל ביותר, המשמש להפקת תרופה לאי ספיקת לב. במקומות רבים בעולם קיימת אינטגרציה בין תרופות ורפואה 'קונבנציונלית' לבין השימוש בצמחי מרפא, ובתי חולים בסין, בגרמניה ובמדינות אחרות מטפלים בחולים במחלקות השונות בשיטות משולבות ומשלימות. המצב בישראל שונה, והרבליסטים אינם מהווים חלק אינטגרלי מצוותים של בתי חולים ומרפאות, אלא מטפלים באופן פרטי. בנוסף, רופאים קונבנציונליים רבים, בישראל ובמדינות נוספות, אינם מכירים כלל ביעילותם של צמחי המרפא ובשימושים שניתן לעשות בהם למטרות ריפוי ומוסרים מידע מוטעה או לא מדויק כשהם נשאלים על צמחים, ובמקרים מסוימים גם על תוספי מזון ותזונה. הטענה העיקרית המועלית על ידי אנשי מקצוע מהרפואה הקונבנציונלית היא שמוצרי המדף המשווקים כצמחי מרפא ונצרכים על ידי הציבור, אינם עוברים תהליכים נאותים של בקרה וסטנדרטיזציה[19]. כך נוצר מצב בישראל ובמדינות אחרות של שני מחנות כביכול, הרפואה הקונבנציונלית מול הרפואה האלטרנטיבית שבה נכללים צמחי המרפא וההרבליסטים, למרות שרוב החוקרים והמטפלים בתחום של צמחי מרפא מגיעים כיום מתחומים מדעיים כגון כימיה, בילוגיה, מדעי התזונה ובוטניקה, ואינם דומים לקוסמים או מכשפים שהרפואה הקונבנציונלית נוטה לראות בהם.
תרופת אכיניציאה, פופולרית מאוד בחודשי החורף.
שיווק צמחי מרפא

מספר צמחים זכו למחקרים רבים והפכו מצד אחד מוכרים בקרב הציבור הרחב ומצד שני זכו לביקורות לא מעטות. ביניהם ניתן למנות את האכיניציאה, הפרופוליס, הפרע, הסמבוק השחור ועוד כמה אחדים. בשל מעורבותם של גורמים שיווקיים בעלי אינטרס כלכלי, ישנם צמחים שנחקרים יותר, משווקים ביותר אגרסיביות ודובק בהם הדימוי של מעין 'תרופות פלא' מודרניות. כיוון שצמחים אלו נמכרים כתוספים או כמאכל, ללא צורך במרשם, מינוני החומרים הפעילים הקיימים באותם מוצרים המיועדים לכולם אינם תואמים את המינונים המומלצים במקרים בהם קיימת בעיה רפואית אמיתית, וכך נוצר מצב שמצד אחד צמחים ששווקו כמוצר בעל יכולות מוכחות ובדוקות, אינם עונים על הציפיות. מהצד שני, בשל היעדר אחריות בשימוש, ישנם מקרים של לקיחת כמויות מוגזמות עד כדי הופעת תופעות לוואי. הדרך הנכונה והיעילה ביותר לצרוך צמחי מרפא כטיפול וכמניעה לבעיות ומצבים בריאותיים היא על ידי ליווי של איש מקצוע, הרבליסט מוסמך.
הצהרת בייג'ינג

בנובמבר 2008 נערך כנס של ארגון הבריאות העולמי (WHO) בנושא רפואה מסורתית, ובו ניתנה הצהרת בייג'ינג. במאי 2009 אושרה ההצהרה על ידי כל המשתתפים באסיפה הכללית של ארגון הבריאות העולמי[20]. ההצהרה מסכמת את עמדתן של המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי בכל מה שנוגע לרפואה המסורתית, שמכונה גם אלטרנטיבית, עממית או משלימה. עיקרי ההצהרה: יש לכבד, לשמר, לקדם ולהנגיש את הרפואה המסורתית, באופן נרחב והולם. הממשלות הן האחראיות על בריאות הציבור ולכן עליהן לקבוע תקנות וסטנדרטים ולהסדיר במערכת הבריאות את השימוש בתרופות מסורתיות כך שיהיה הולם, בטוח ויעיל. מתוך הכרה בהתפתחות המושגת במדינות בהן שולבה הרפואה המסורתית במערכת הבריאות הלאומית, ההצהרה קוראת למדינות שעדיין לא עשו כן לנקוט יוזמה. יש לפתח ולחקור, תוך שיתוף פעולה בינלאומי, צמחים ורפואות מסורתיות. על הממשלות להקים מערכי הכשרה, הסמכה ורישוי של מתמחים ברפואה מסורתית. יש לחזק את הקשר בין הרפואה הקונבנציונלית והמסורתית, ולהקים תכניות הכשרה נאותות לעוסקים ברפואה ציבורית, סטודנטים לרפואה וחוקרים[21].
צמחי מרפא של ארץ ישראל
מרוות ירושלים בשמורת המסרק

בארץ ישראל גדלים כ-100 מינים של צמחי מרפא מקומיים שנחקרו וידועים בשימוש במסורות שונות. על כך נוספים מינים רבים שהם פליטי תרבות, פולשים וכאלו שלא נחקרו אך מקובלים כתרופות במסורות עממיות מקומיות. שימושים מסורתיים בצמחי מרפא של ארץ ישראל ניתן למצוא כיום בקרב עדות ישראל השונות, הבדואים, הדרוזים, הצ'רקסים, הערבים המוסלמים והערבים הנוצרים[22].

עוזרר קוצני הוא מין ממשפחת הורדניים שהיה מקובל עוד ברפואה העממית ביוון, ונכלל כיום בפרמקופיאה הבלגית, הצרפתית, הגרמנית והפולנית כתרופה ללב[23]. מחקרים מודרניים שנעשו על מין זה, מצאו בו פעילות נוגדת חמצון[24] ויכולת הטבה בחולים עם בעיות לב, לחץ דם וחרדה[25].

צמחי מרפא של ארץ ישראל שנזכרים כמעט בכל ספרות התרופות מימי הביניים הם החבלבל הרפואי ואבטיח הפקועה. שניהם שימשו בעיקר כמשלשלים חזקים, ותאמו את תפיסות הרפואה המקובלות אז לפיהן אחת הדרכים העיקריות לשמירה על הבריאות היא התנקות מחומרי פסולת[26]. החבלבל, שכעשרים מינים שלו גדלים בר בארץ, נחקר ונמצא יעיל בהקשר של סרטן[27]. המין Convolvulus pluricaulis, שנפוץ ברפואת האיור ודה, נמצא כמשפיע על תהליכים עצביים[28] ועל אולקוס[29].
אזוב מצוי בהר הכרמל

גם הזית נחשב לאחד הצמחים הבולטים והנחקרים הגדלים בארץ ישראל. שמן הזית, שהשימוש בו ידוע מזה 6000 שנה, נמצא במחקרים כיעיל למערכת העיכול, הלב וכלי הדם, לריכוך העור, לשמירה על כושר מנטלי ועוד[30]. עלי הזית משמשים אף הם כצמח מרפא, ברפואות מסורתיות ומודרניות. ברפואה העממית, עלי זית כתושים משמשים לריפוי פצעים, ומרתח מהעלים - להורדת לחץ דם והורדת סוכר[31]. מחקרים מודרניים מוכיחים שבעלים אכן ישנם חומרים שמורידים הן לחץ דם[32] והן כולסטרול מסוג LDL (הכולסטרול המזיק)[33] ויעילים למחלות אחרות.

ממשפחת השפתניים, רוזמרין רפואי, שאופייני לצמחיית הים התיכון, מכיל נוגדי חימצון חזקים ומשמש ברפואה המסורתית בשימושים שונים ביניהם המרצת דם, חיזוק השיער, שיפור הזיכרון ומצב הרוח, ועוד[34]. הודות לשימושיו המסורתיים הרבים נחקר צמח זה, ונמצאו בו חומרים כמו קרסונול, שמגיעים למוח ומשפיעים עליו[35] מרווה משולשת, מרוות ירושלים ומיני מרווה אחרים גדלים בר בארץ ונפוצים בשימושים רפואיים ותזונתיים רבים בקרב ערביי הארץ, שמכנים את הצמח מארמייה (مرمیة). במרווה הרפואית, שהיא מין אחר הגדל בר באירופה ונחשב מסקרן עבור חוקרים רבים, נמצא מספר גבוה של חומרים פעילים, חלקם מצויים גם במרווה המשולשת. חומרים המצויים במרווה נמצאו במחקרים כיעילים לשיפור הזיכרון והריכוז[36][37]. האזוב, גם הוא ממשפחת השפתניים, שמוזכר כבר בתלמוד כתרופה נגד תולעי מעיים ומופיע גם בכתבי הרמב"ם, הוא אחד מצמחי המרפא הבולטים במסורות העממיות המקומיות (אצל הערבים, יהודי תימן ויהודי צפון אפריקה) ונמצא במחקרים שונים כיעיל לטיפול בפטריות, נוגד חיידקים ואף משפיע על המוח.

הרימון המצוי הוזכר אף הוא בכתבי הרמב"ם כעוצר שלשול ומרפא בעיות בטן אחרות, ומחקרים מודרניים מצאו בו נוגדי חמצון חזקים וחומרים אחרים.

צמחים נוספים שאופיניים לאזור והוכחו כיעילים במחקרים שונים, קליניים ומעבדתיים, הם בין היתר: שיח אברהם, פטל קדוש, פרע מחורר. מלבד צמחים האופייניים לאזור, ישנם צמחים שמגודלים בישראל בתנאי גידול מיוחדים ובמטרה להימכר כצמחי מרפא, למרות שאינם אופייניים לאזור. כמקובל בעולם, מגדלים של צמחי מרפא בישראל שולחים את תוצרתם בקביעות לאנליזה במעבדה על מנת לוודא שאחוז החומרים הפעילים בכל צמח אכן תואם את הסטנדרטים הנדרשים. חלקם מגדלים את הצמחים בגידול אורגני.
צמחי מרפא נפוצים
שורש הכורכום
גבעולי ריבס

אכינצאה
אקוניטון
אולמוס
אזוב מצוי
אשחר
בבונג
גדילן מצוי
ג'ינסנג
ג'ינג'ר
אלת המסטיק
גרגרנית יוונית (חילבה)
כורכום (Tumeric,Curcuma longa)
פלפלת חריפה
ריבס
שום
זוטה לבנה
קורנית
תה ירוק

ראו גם

רפואה אלטרנטיבית - מונחים
אתנובוטניקה

לקריאה נוספת

המדריך המקצועי לצמחי מרפא, ד"ר י. כהן וגל רן N.D, הוצאת בראשית genesis, 1996
ספר רפואת הצמחים, ד"ר מינה פארן, הוצאת יריד הספרים התורני, תשס"ג.
צמחי מרפא ברפואה המודרנית, ד"ר מינה פארן ואנה טשרני, הוצאת אקדמון, 1997.
צמחי המרפא של ארץ ישראל, פרופ' דן פלביץ' ופרופ' זהרה יניב, הוצאת מודן, 2008.
המדריך השלם לצמחי מרפא בארץ ובעולם, נסים קריספיל, הוצאת הד ארצי, 2000
צמחי רפואה סינים, משה אולשבסקי ואורנה לוין M.D, הוצאת ספרי רפואה הוליסטית.
Botanical Safety Handbook, CRC Press, 1997

קישורים חיצוניים

כוחם המוכח של אשכי השטן הארץ 2003
תרופות חדשות מזרעי תמר עתיק במסגרת פרויקט לחקר צמחי מרפא במזרח התיכון
היחידה לחקר הרפואה הטבעית של בית החולים הדסה
העמותה הישראלית לצמחי מרפא (עיל"ם) דף הבית
אינדקס צמחי מרפא באתר עיל"ם
מדריך צמחי מרפא סיניים של תמורות
אינדקס צמחי מרפא סיניים בראן צמחים, מנקודת מבט אינטגרטיבית
צמחי מרפא בארץ ישראל באתר צמח השדה
רשימת חומרים פעילים בצמחי מרפא
planta med ירחון בנושא רפואת צמחים
צמחים ותוספי תזונה המאושרים לשימוש בישראל באתר משרד הבריאות

הערות שוליים

^ ‏רשימת צמחי מרפא האסורים במכירה בישראל‏
^ History of Plants in Medicine
^ Lietava J. Medicinal plants in a Middle Paleolithic grave Shanidar IV? J Ethnopharmacol. 1992;35:263-6.
^ Capasso L. 5300 years ago, the Ice Man used natural laxatives and antibiotics. Lancet 1998;352:1864.
^ The evolution of herbal medicine: behavioural perspectives
^ Huffman MA (May 2003). "Animal self-medication and ethno-medicine: exploration and exploitation of the medicinal properties of plants.". Proc Nutr Soc 62 (2): 371-81. PMID 14506884
^ Wild Health: How Animals Keep Themselves Well and What We Can Learn From Them, Cindy Engel, Houghton Mifflin, 2002
^ Jan Ichida, Proceedings of the 104th General Meeting of the American Society for Microbiology. reported in Birds use herbs to protect their nests, BJS, Science Blog, Wed, 2004-05-26
^ ‏זהרה יניב, צמחי רפואה בראי הדורות‏
^ מתוך ההקדמה לספר צמחי המרפא של ארץ ישראל, דן פלביץ' וזהרה יניב, הוצאת מודן, 2008
^ שם
^ שם
^ מתוך ההקדמה לספר צמחי המרפא של ארץ ישראל, דן פלביץ' וזהרה יניב, הוצאת מודן, 2008
^ ‏כיצד צמחי מרפא סיניים פועלים‏
^ צמחי רפואה סינים, משה אולשבסקי ואורנה לוין, ספרי רפואה הוליסטית, עמ'4
^ ‏Ren Shen - Ginseng Radix מידע פרמקולוגי, מחקרים, מאפיינים סיניים. אתר תמורות‏
^ ‏The aphrodisiac and adaptogenic properties of ginseng, Nocerino E, Amato M, Izzo AA.‏
^ ספר רפואת הצמחים, ד"ר מינה פארן, הוצאת יריד הספרים התורני, תשס"ג, עמ' 214-217
^ ‏[http://www.annals.org/content/135/8_Part_1/594.short Herbal Medicines Today and the Roots of Modern Pharmacology, Peter Goldman, MD ]‏
^ ‏[http://www.who.int/medicines/areas/traditional/congress/en/ WHO Congress on Traditional Medicine, 7-9 November 2008, Beijing, China]‏
^ ‏Beijing Decleration‏
^ מתוך ההקדמה לספר צמחי המרפא של ארץ ישראל, דן פלביץ' וזהרה יניב, הוצאת מודן, 2008
^ שם
^ ‏Antioxidant activity of Crataegus aronia aqueous extract used in traditional Arab medicine in Israel‏
^ ‏עץ העוזרר והטיפול באי ספיקת לב‏
^ ד"ר יעל בוכמן, אוניבסיטת בר-אילן: סממני מרפא משלשלים: שימוש ומסחר בארץ-ישראל הקדומה, תקציר ההרצאה מתוך הכנס השנתי של העמותה לצמחי מרפא, 2004, בנושא צמחי המרפא של ארץ ישראל: עבר והווה, הוצאת המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, העמותה הישראלית לצמחי מרפא ומרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה של יד יצחק בן צבי ואוניברסיטת בר-אילן
^ ‏צמחים נוגדי סרטן‏
^ ‏Neuroprotective role of Convolvulus pluricaulis on aluminium induced neurotoxicity in rat brain‏
^ ‏Effect of Convolvulus pluricaulis Chois on gastric ulceration and secretion in rats‏
^ ד"ר שאול אגר, שמן זית - בית מרקחת של הטבע, תקציר ההרצאה מתוך הכנס השנתי של העמותה לצמחי מרפא, 2004, בנושא צמחי המרפא של ארץ ישראל: עבר והווה, הוצאת המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, העמותה הישראלית לצמחי מרפא ומרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה של יד יצחק בן צבי ואוניברסיטת בר-אילן
^ דן פלביץ' וזהרה יניב, צמחי המרפא של ארץ ישראל, הוצאת מודן, 2008, עמ' 132
^ ‏Blood pressure lowering effect of an olive leaf extract (Olea europaea) in L-NAME induced hypertension in rats‏
^ ‏Food supplementation with an olive (Olea europaea L.) leaf extract reduces blood pressure in borderline hypertensive monozygotic twins‏
^ ‏Rosmarinus officinalis - רוזמרין רפואי מונוגרף מאת ד"ר מינה פארן באתר עלעלים‏
^ ‏Carnosol, a component of rosemary (Rosmarinus officinalis L.) protects nigral dopaminergic neuronal cells קרסונול, רכיב המצוי ברוזמרין, מגן על תאי עצב דופמינרגיים במוח‏
^ ‏Effects of Salvia officinalis L. (sage) leaves on memory retention and its interaction with the cholinergic system in rats מרווה רפואית והשפעתה על הזיכרון‏
^ ‏An extract of Salvia (sage) with anticholinesterase properties improves memory and attention in healthy older volunteers מרווה רפואית ושיפור ביכולות זיכרון וריכוז‏

קטגוריות:

ויקיפדיה: ערכים הדורשים עריכה
רפואה
פרמקולוגיה
בוטניקה
רפואה אלטרנטיבית
צמחי מרפא